בצל סגול - ירוק

לעיקריות חלקנו מנה מצויינת של פילה דג בס מטוגן שהוגש עם רוטב מעולה (למדתי כבר מזמן שחמאה, יין לבן, שום ולימון לא מסוגלים להניב יחד שום דבר שאינו משובח)..." אדוה גן סתיו וחברתה חולקות את כל המנות בבצל ירוק

נתניה. יחסי אהבה-שנאה מוזרים יש לי איתך. איך זה שהדבר הכי טבעי שאעשה למשמע שמך, הוא לפלוט בדיחה רדודה זו או אחרת על ערסיי מחמד או צרפתים שזופים מדי?
למה, למרות שכבר אכלתי לא מעט ארוחות משובחות בתחום השיפוט שלך אני עדיין נכנסת למסעדות שלך בחשד המאפיין כניסה לקיוסק נידח במצפה רמון? אולי הגיע הזמן להפנים את העובדה שאת באמת אופציה מוצלחת לבילוי ערב נעים וטעים? כן. כנראה שהגיע הזמן.

י' שאהבה נפשי ואני הפלגנו אל הלילה הקריר ומצאנו במהרה חניה מהסוג המלהיב. צעדנו מהאוטו לכיוון כיכר העצמאות רחבת הידיים שקיבלה אותנו במאור פנים, בשילוב מתוק בין נוסטלגיה מבית היוצר של מרכז התיירות באילת (אח, באגט דולפין על מדרגות הגרנולית...) לבין שיק מתוקתק של טיילת ים תיכונית שופעת בתי קפה ומסעדות.
י' ואני התקרבנו ל"בצל ירוק" הממוקמת בקצה הכיכר כשאנחנו מופתעות לגלות שיד נעלמת מקרינה עיטורי אור צבעוניים על קירות הבנינים המקיפים את הכיכר. צחקנו לעצמנו עם בואן של מחשבות על דיירים מנומנמים שקמים בלילה כדי לשתות כוס מים ונתקפים בהלה למראה צלליות חשודות המרצדות על הקירות...

התלבטנו בין הכורסאות הנוחות למראה ברחבה לבין הכיסאות הקלאסיים בתוך המסעדה ובחרנו באופציה השניה. ההתלבטויות רק התחילו שם, כמובן, כי תפריט ארוך ומבלבל הגיע (כן, בא לי הכל, מה תעשו?). הפור נפל על לחם אדם, לחם פראנה בתנור עם שמן זית, שום רומרין ועגבניות מיובשות. הלחם, שנאפה במקום ואם לשפוט על פי השקעים העגולים בתחתיתו, גם נאפה לפי מיטב המסורת המרוקאית, על חלוקי נחל לוהטים, היה מעולה. לצידו (ככה זה אצלנו, הלחם הוא השחקן הראשי) הזמנו סלט חלומי שהיה טוב, רענן ומלא הפתעות כמו קוביות חצילים, חתיכות זיתים ביין, פלפלים קלויים וקרוטונים ביתיים.

לעיקריות חלקנו מנה מצויינת של פילה דג בס מטוגן שהוגש עם רוטב מעולה (למדתי כבר מזמן שחמאה, יין לבן, שום ולימון לא מסוגלים להניב יחד שום דבר שאינו משובח) לצד קוביות שחומות ורכות של תפוחי אדמה ופטוצ'יני ברוטב שמנת וקוביות סלמון רכות.
מרגריטות אדומות מתותים שיכורים ליוו את ארוחתנו יד ביד עם סן פלגרינו מוגז והנעימו את זמננו הנעים ממילא.
לקינוח בחרנו בפאי שוקולד ונוטלה חם (כן, זה בדיוק כמו שזה נשמע) ובתה עם נענע. כל בדיחות הנתניה שאיימו לעלות על שפתיי בדרך חזרה אופסנו מיד במחסן הדעות הקדומות. את המפתח זרקתי לכיוון הגלים המתנפצים על הטיילת ברוח