בר גיורא

"בזמן שנחנו מן האכילה, לגמנו באיטיות מכוסות המשקה שלנו - ווינשטפן, הבירה הבווארית העתיקה, שנמזגת כאן מהחבית באיטיות הראויה, בשבילו, וכוס יין לבן- בשבילה..." מיה בר מחליטה להתחיל בעיקר בבר גיורא

הפעם אני רוצה להתחיל בעיקר: סטייק האנטרקוט שאכלנו בבר גיורא היה אחד הטובים שטעמנו בזמן האחרון, אולי אפילו הטוב ביותר; הבשר היה משובח, מידת העשייה מושלמת (צלוי/חרוך מבחוץ, ועסיסי/מדמם מבפנים), וכך גם הטמפרטורה שבה הוגש לנו על ידי המלצרית הנחמדה. יחד עם הסטייק נחה על הצלחת שעועית ירוקה מוקפצת בחמאה: פריכה וטעימה, וכן שיני שום אפויות – שילוב מנצח של צבעים טעמים ומרקמים.

אני מתפתה לחזור אחורה כמה שעות, ולספר על הפגישה שקבעתי עם בעלי – סתם ביום חול, בספונטניות, מתוך רצון לחגוג את החיים, ולהמשיך ולחלוק איתכם את השמיניות באויר שעשינו כדי לחלץ את עצמנו מהבית – אבל אני עוצרת. כי זה לא משנה. החשוב הוא, שמרגע שבאנו בשערי בר גיורא – מקום שתמיד ראיתי מבחוץ כשחלפתי על פני דיזנגוף סנטר, אבל אף פעם לא נכנסתי לבקר בו, לא אדע מדוע - התגלתה לנו פינת חמד מוצלת, מקסימה; חצר מרוצפת אבן ובה רהיטים יפים עמוסי כסתות מבדים מזרחיים. כשהתישבנו ליד אחד השולחנות גילינו, ששאון הרחוב כלל לא חודר פנימה, ועד מהרה שקענו בבועה שלנו, כשהפסקול המקומי עוטף אותנו, מנעים לנו את האוירה והזמן, מבלי שייאלץ אותנו לשאוג זה באזני זו (את זה אנחנו עושים מספיק גם ככה, תודה).

מאחר שהפעם באנו במצברוח רומנטי, את הבחירות שלנו עשינו יחדיו, וכך שילבנו טעמים וצבעים:
החציל בטחינה גולמית וסילאן, שמעוטר בפיסטוקים, היה מתקתק וטעים, וכך גם שיפוד החלומי – נתחים גדולים של הגבינה שעשתה עלייה מיון לארץ אי שם בשנות השמונים, צלויים על הגריל, שהוגשו עם רוטב.... חוסלו עד מהרה.
מתוך תחושה פתאומית של נדיבות עצמית, הזמנו לנו גם קרפצ'ו – נתחי פילה בקר דקים, שהוגשו עם חומץ בלסמי, עלי רוקט ופרמזן, כמקובל. מיותר לציין, שהבשר המשובח שנטעם במערכה הראשונה עודד אותנו להמשיך בדרך הבשר גם במערכה הבאה, וכך הגענו לאנטריקוט שתואר לעיל.
ואעצור רגע לפני הקינוח. מנוחה.

בזמן שנחנו מן האכילה, התרווחנו על הכיסאות הנוחים, לגמנו באיטיות מכוסות המשקה שלנו - ווינשטפן, הבירה הבווארית העתיקה, שנמזגת כאן מהחבית באיטיות הראויה, בשבילו, וכוס יין לבן- בשבילה, והסתכלנו סביב. בשולחנות שלידנו ישב קהל מגוון – אנשים מבוגרים לצד חיילים, תיירים שדיברו בכמה שפות, נשים וגברים. המרחק שבין השולחנות, כמו גם הצמחייה המטופחת, אפשרו לכולם לקיים שיחה אינטימית ושקטה. במעלה השביל, בתוך המסעדה, כך ראינו, יש בר ארוך עם תאורה רכה אדמדמה, ויש במקום גם בר הופעות אינטימי וחדר פרטים לאירועים.

בשביל לצאת עם טעם מתוק, כיאה לערב רומנטי, נהנינו ממנה נדיבה ומעוווווולה של תאנים טריות במסקרפונה על בסיס של שערות קדאיף. קינוח שמשלב באופן אופטימלי את חומרי הגלם – אפשר לחוש במתיקות הטבעית של התאנים מבלי שסירופ כלשהו יטביע אותן בטעם תעשייתי, וכך גם עם הגבינה והקדאיף – לכל אחד מהרכיבים טעם ייחודי, שמקבל כאן ביטוי נשגב, ומשתלב בהרמוניה עם חבריו למנה.
בקיצור - אבות המזון ערכו על שולחננו פגישת מחזור, ואנו, המארחים, הסברנו להם פנים, וקבענו איתם את הפגישה הבאה, בבר-גיורא.