בניחוח איטלקי

''לראשונות הזמנו פטריות ממולאות בגבינות על מצע שמנת ובצל סגול, ותאנים ממולאות בגבינת עיזים ברוטב קסיס ופירות יער...'' אדי רון מספר חוויות מהביקור בטופולינו בירושלים ולבסוף, כמעט שוכח להוציא את הילד מהגן...

לקינוח הזמנו טירמיסו, אספרסו וחשבון. ולא שרצינו ללכת. כמו קזינו, שבו אין שעונים על הקירות כדי שהמהמרים ישכחו את הזמן, כך טופולינו, אי- זוגי של שקט בניחוח איטלקי, השכיח מאיתנו את הזמן, המולת הרחוב ואת העובדה שצריך להוציא את הילד מהגן. אבל מיכל נזכרה בדקה ה-90 ושוב נבהלנו מעינה הזועפת של הגננת שמאחורי הגב אמרה שכמו שלכל הילדים של הפסיכולוגים יש הורים בעיייתים כך גם לאביתר שלנו. טוב שבשנה הבאה הוא בכיתה א' עם יום לימודים ארוך.

מי שלא צריך לרוץ מטופולינו לאיסוף הילדים הם שי ויונה, בעלי המסעדה והשפים שלה, שעזבו קריירות עצמאיות, בהיי-טק ובתיירות, והתמסרו לחלום שפעפע בהם שנים רבות: טראטוריה שבה יגישו לאורחים מגוון מנות מעשה ידיהם. מיקום המסעדה, בשוק מחנה יהודה הירושלמי, מבטיח אספקה שוטפת של חומרי גלם טריים ואיכותיים.
פנים המסעדה מעוצב בטעם טוב, הצבע הירוק שולט בקירות ומסייע להתנתק מהרחוב הסואן שבו שוכנת המסעדה. ההבטחה בהצהרה על טארטוריה מקויימת בתחושת הביתיות ששרתה עלינו דקות מעטות לאחר שהתיישבנו. מוסיקה נעימה התנגנה לה בחלל המסעדה ויצרה הפרדה טובה בין השולחנות, שעכשיו היו מאוכלסים ברובם, ויחד עם זאת איפשרה לנו לנהל שיחה נעימה. מוסיקה איטלקית היתה מוסיפה, לדעתנו, לתחושת הניתוק הנעימה. בכלל, אנחנו בעד לחנך את האורחים של המסעדה. אז לכו עד הסוף, שי ויונה, אנחנו מאחוריכם! המסעדה כשרה ומציעה תפריט מגוון ועשיר לכל שעות היום, כשיונה אחראית על בישולי משמרת הבוקר ושי על מטבח הצהריים והערב.

לראשונות הזמנו פטריות ממולאות בגבינות על מצע שמנת ובצל סגול, ותאנים ממולאות בגבינת עיזים ברוטב קסיס ופירות יער. בהמתנה נהנינו מפרוסות טריות של לחם איטלקי שלוו ברוטב איולי פשוט וטעים. המנות נדיבות בגודלן וטעימות. מיכל התלהבה יותר מהפטריות שתאמו את טעמה השמרני יותר. אני חשבתי שהתאנים מצויינות. כמי שבילדותו אכל עוגה חמה לארוחת ערב, אף פעם לא הבנתי את האסוציאציות: מלוח-אוכל, מתוק-קינוח. אני אוהב מתוק גם באוכל.

מכיוון שהרגשנו בבית בקשנו משי שיעזור לנו לבחור את העיקריות. שי סיפר לנו שעם בואו של החום, משתנה המטבח מעט, והחמאה והשמנת מפנים מקומם לשמן הזית והלימון. הוא הציע את מנת כדורי הטונה עם פולנטה ברוטב אניס ולימון, מנה ייחודית לטופולינו שמושפעת מהמטבח הסיציליאני, הים תיכוני יותר במאפייניו. מכיוון שהמזגן עשה מלאכתו נאמנה החלטנו לטעום גם את הניוקי סלק ברוטב שמנת. ''הנה עוד דוגמא ליחסי ציבור שהופכים ילד פריפריה עם קול של עורב דלוק-גרון למותג'' המשיכה מיכל, לועסת בפה פתוח את סלט החסה בוויניגרט, את הדיון שהסעיר את שולחננו אתמול בערב, ''עד לפני שנתיים, מי שמע על סלק? חוץ מכמה שהיו חייבים לשתות את הבורשט של הסבתא הרוסיה שלהם? ועכשיו מופיע ברביולי, סלט תאנים או קרפצ'יו בכל תפריט של מסעדה שמכבדת את עצמה?''. אני המשכתי לטעון שסלק הוא ירק איכותי שעד עכשיו פשוט סבל מיחסי ציבור גרועים. טוב. לא הצלחנו להגיע להכרעה בענין. מה שכן, המנה הפתיעה את שנינו.

הניוקי, שאותו מכינים שי ויונה במו ידיהם, היה טעים, נימוח וצבעוני כסוכריה. הפולנטה היתה מהסוג הקשה, זה שמתאים יותר למאכלי הקיץ מהגירסה הרכה שלו, שמרקמה כשל דיסה. טעמה של הפולנטה היה עדין ונוכח גם יחד. כדורי הטונה היו טובים אף הם. הרוטב הלימוני שחוזק באניס התגלה כבן לוויה ראוי והבליט את איכויותיה של המנה.
בסוף הלכנו על טירמיסו ביתי ואספרסו. ואז רצנו לאסוף את אביתר. אבל הפגנה לא צפויה של סטודנטים שהפגינו בעד או נגד משהו חסמה את דרכנו. מילא, בשנה הבאה, יום לימודים ארוך.
טופולינו
אגריפס 62, ירושלים
02-6223466