פינוקיו שמי

''השמחה הושלמה כשלשולחן הגיעה מחבת רוחשת ועליה סטייק אנטריקוט רחב מימדים, מידיום בדיוק. לידו הונחה צלחת ובה שש צלעות עדינות שחומות וריחניות...'' זיו תפוז בחר לנסוע לצפון הרחוק עד למושב נטועה ושם פגש לראשונה את פינוקיו

שנים שאני מחפש קצוות פרומים, את ההפך מהרשתות, ממאכלי פס היצור, את המקומות שהדמיון יכול להתרומם בהם, שחווית החרות מושרשת בהם. מקומות שאינך נמעך בהם, שאינם חונקים ומאפשרים איזה שהוא דרור לדמיון והנאה לחושים ובעיקר לחך.
אין הרבה, לפחות אני איני מכיר.
יש לי מכר המפעיל כוך קטנטן בשיפולי שוק מחנה יהודה כבר ארבעים שנה, קולינר ענק, ממציא אמיתי והרפתקן של אוכל. אצלו זה כך. ישנה גם מסעדה שמשכנה ליד הים, היכן שלילה קסום אחד, לאחר מנה מרגשת של ביסק סרטנים, קמנו ורקדנו לבד מול אחרוני שוטפי הכלים. אבל כאמור, אין הרבה.

אתמול הרדאר איתר מקום שעשוי להכנס למועדון החופשיים שיסדתי בראשי, מסעדת פינוקיו, אשר בסוף העולם ועוד 112 מטרים משם.
בגליל, החורף הזה נדמה לאביב. את המחיר נשלם בהמשך אבל עכשיו זהו וואו גדול. הכביש שבין מעלות לבירנית מאפשר לספור אינסוף סוגים של ירוקים. בצומת בירנית פונים מערבה ומיד לשביל עפר לפי השלט.
מתחם זרוק, יפה, היכן שהנוף פראי, עשיר מזמין. מבנה רחב ידיים, כולו חלונות אל הנוף ובמרכזו קמין בוער. מלצרית אדיבה ו...ניר, ניר דמרי, ליתר דיוק. בגיל 24, ללא ניסיון קודם, הקים מסעדה בקצה העולם. אחרי כמה חודשים השף ברח וניר נכנס למטבח. לך תבין. מה שמפתיע באמת זה שזה עובד. אכלנו נהדר.

פתחנו בכוס מרלו 2006 של יראון שהגיע מלווה בקנקן מים ובמנה של לחם הבית טרי וחם, כשלצידו שני סוגי חצילים, בטחינה עם טוויסט קטן ובקוביות קטנות ברוטב עשיר וחורפי. הכל טעים, פשוט ומוקפד.
לראשונה חלקנו שתי מנות. מרק כתום, מוצלח מאד, קטיפתי ובעל עומק של טעמים שהוכיח לנו שלניר יש כישרון. למרק, שנעלם במהירות, היה חסר רק ליווי קטן של קרוטונים או משהו פריך אחר. כוס היין התרוקנה, מולאה שוב ולשולחן הגיעה צלחת מעוטרת ויפה מאד של גלילות חצילים. שתי גלילות מולאו בירקות מוקפצים שהיו משובבים. שתי הגלילות הנותרות מולאו בתערובת של גבינות. מנה ארומטית, כפרית וטעימה. המנה לוותה בשני רטבים: טחינה גולמית ומעט לימון, ויוגורט כבשים בשום ותבלינים.

לפני העיקריות חלקנו סלט ירוק מעוטר בפילטים של פרות הדר ובאגוזים קלויים, ומתובל בוינגרט שנתן כבוד לעלים ולא השתלט עליהם. מפתיע איך טבח כל כך צעיר מצליח להפעיל איפוק, מידה וכישרון שיש רק למעטים.
השמחה הושלמה כשלשולחן הגיעה מחבת רוחשת ועליה סטייק אנטריקוט רחב מימדים, מידיום בדיוק. לידו הונחה צלחת ובה שש (!) צלעות עדינות שחומות וריחניות. מעט ירקות, תפוחי אדמה צלויים, תיבול עדין. לתת לחומרים לבטא עצמם. הגשה אסתטית, מעוררת, נותנת כבוד. הבשר עסיסי ועשיר.
ניר, שהצטרף לשולחן, סיפר בעיניים בורקות על אסדו של שעות בקמין, על המבורגרים טחונים במקום ועל פסטות טריות. אין ספק שליבו במלאכתו.

סיימנו עם פאי אגסים וליקר פירות שהוגש עם גלידת וניל, הכל מעשה ידיו של ניר להתפאר. אז אם נמאס לכם מהמובן, מהמוכר, מהמשעמם, קבלו עצה. סעו אל קצה הארץ ושם, בין נטועה למתת, תוכלו לשבת מול נוף הפותח ומאוורר מגירות נפש. הילדים (אם יש) יוכלו לשחק בחוץ – ויש שם ''חוץ'' גדול ופתוח ובטוח. לאחר מכן אפשר לשכור טרקטורונים ולטיול במתחם.
פתחו בקבוק של יין, התרווחו, נשמו עמוק ותנו לניר את ההזדמנות, שכן פינוקיו מעץ נולד אך היה לילד אמיתי.

פינוקיו
מושב נטועה
04-9873272, 052-8428320