לזלול בלה לזניה

''הלזניה הוגשה רותחת ומעלה אדים, הגבינה המותכת גלשה ובעבעה בקולות מפתים. עלי הלזניה היו רכים וטריים והחזיקו בתוכם רוטב פיקנטי של שמנת ועגבניות בליווי פסטו...'' שירי טוב החליטה לצאת מהפוך החם וללכת לאכול בלה לזניה

עוד ערב חורפי עמד לחלוף לו בשעמום מוחלט. החורף הזה נותן חשק לסגור את היום כבר בשמונה בערב, וללכת לישון, כי איזו הנאה כבר אפשר להפיק מיום שיהיה לך בו קר וקר וקר? בעודי סובבת בבית בנעלי בית ופיג'מה, התלבטתי אם להתפרע לחלוטין ולהיבלע אל תוך הפוך כאן ועכשיו, או למסמס את הערב מול הטלוויזיה ולתת לעייפות להשתלט עלי בהדרגתיות עד שלא יהיה לי כוח לקום מהספה.

אחרי כמה רגעים של חשיבה מאומצת הגעתי לפתרון המושלם- אני, הפיג'מה, על הספה עם פוך! אבל אז חלה תפנית בעלילה השגרתית של הערב החורפי שלי: תומר התקשר. תומר הוא חבר עם ותק וניסיון, ובעל מוניטין רב שנים של הצלחה בלחלץ אותי מהספה, מהפוך וכל מני קטסטרופות למיניהן. ''יאללה, בואי תהיי חברה טובה לשם שינוי, ותבואי איתי לאכול!'' הוא נזף בי מעברו השני של הקו. בכל חברות מגיע הזמן שגם הצד השני צריך להקריב, והפעם זה היה תורי.

עטופים במעילים הלכנו שנינו בדיזינגוף, שלא הראה סימני חיים ערניים יותר מהתכניות שלי לגבי הפוך והטלוויזיה, עד שצדו עינינו את מסעדת לה לזניה שנמצאת בחציו הצפוני יותר של הרחוב. בכל פעם שאני עובר ליד המסעדה הזו, היא מלאה אמר תומר נדהם. ואני קופאת מקור, ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי: אני מזמינה, בוא ניכנס.

מסעדה מעוצבת בפשטות ולא בנויה כדי להרשים. מן המטבח הקטן עלה חום וריחות תוססים ופיקנטיים. סביבנו רוב היושבים היו תיירים דוברי אנגלית וצרפתית, כאילו המליצו על המסעדה בלונלי פלנט של ישראל. מלצרית עסוקה התרוצצה בין השולחנות, והתעכבה לידנו רק למאית השנייה כדי להניח על שולחננו תפריטים. יוסף תמם מקים המסעדה, השף והיוצר של המנות, הגיש מנות לחלק מהשולחנות, כי להקל קצת על המלצרית. תפסנו אותו לרגע קטן, כדי לקבל ממנו איזה רמז על המלצות השף.

יוסף בחר להחליט והזמין בשבילנו שתי מנות. בנימוס מלווה במבטא איטלקי הוא ביקש מאיתנו להמתין בסבלנות. את המנות לדבריו מתחילים להכין כשמתקבלת ההזמנה, כי הטריות באוכל איטלקי ביתי היא הכי חשובה. תומר ואני המתנו בסבלנות מרובה. אדי הריח שעלו מהשולחנות האחרים הטריפו את דעתנו ואילצו אותנו למצוא נושאי שיחה שונים באותן דקות ארוכות: אהבה, זוגיות, חוויות ילדות ורכילויות עסיסיות, כל דבר שיסיח את דעתנו מהרעב המתגבש מול הריח המפתה, והנה ההמתנה השתלמה.

לתומר הוגשה מנת פסטה סיציליה: פנה עם רוטב עגבניות ועגבניות מיובשות עם הרבה בזיליקום. הפסטה עצמה הייתה עשויה אל דנטה ובמידה והיה נראה כאילו השף ערך ניסוי מעבדתי שבודק על פי מאית השנייה את דיוק ההכנה של פסטה מושלמת . הרוטב היה סמיך ובעל חריפות חמצמצה עדינה, וללא ספק העגבניות המיובשות שידרגו את הרוטב מעל ומעבר לכל רוטב רוזה אחר שטעמנו.

אני קיבלתי לזניה בציר עגבניות, עם פטריות, מוצרלה, בשמל ופרמז'ן, בתבנית חרס שזה עתה יצאה מהתנור. היא הוגשה רותחת ומעלה אדים, הגבינה המותכת גלשה סביבה ובעבעה בקולות מפתים. אכלתי את הלזניה בנגיסות זהירות כדי לא להיכוות, למרות שכל האינסטינקטים שלי אמרו לי לטרוף אותה לפני שתומר ינסה ולא יוכל להפסיק. עלי הלזניה היו רכים וטריים והחזיקו בתוכם רוטב פיקנטי של שמנת ועגבניות, בליווי מעודן של פסטו. הגבינה המותכת בשולי התבנית, היוותה סיום מרתק ללזניה נהדרת. החוויה הייתה יותר טובה מלצפות בסרט איכותי בעל סוף מפתיע ומרגש, שממש צריך להתאפק לא לרוץ ולספר לחבר'ה.

את הארוחה סיימנו בקינוח בשם ''שילה''- קינוח אסתטי של שכבות ריבת חלב ועוגיות. זו פעם ראשונה בחיי שאני אוכלת קינוח רק כדי סמן וי. בארוחה כזו, עדיך שיישאר הטעם הנהדר והפיקנטי שיובא לישראל היישר מאיטליה על ידי משפחה בעלת שורשים איטלקיים אמיתיים. הדרך חזרה הביתה הייתה מהירה. הרגשנו שנינו שלמרות השגרה שכפה עלינו החורף, קרה לנו היום משהו מרתק. ייסלחו לנו רופאי השיניים וגם קריוס ובקטוס, אבל החלטנו שאולי כדאי הלילה לא לצחצח שיניים, ולשקוע תיכף ומיד בחלומות פיקנטיים ומרתקים לא פחות מהארוחה שאכלנו.

לה לזניה
דיזינגוף 177
03-5230037