לשחק עם האוכל

''דני, בחורה עדינה ואנינה בדרך כלל, נאבקת עם המפצח, עד שהיא מגלה את מינון הכוח הנכון שיש להפעיל בכדי לשבור את שריון הסרטן ולשלוף את בשרו הטעים. אני מצטרפת בשמחה...''. מיכל זמרני וחברה גילו את חווית אכילת הסרטן במסעדת נמו שבחיפה

במקור, תכננתי ללכת למסעדת נמו עם רינת, אבל אז דני הביעה עניין, ורינת מיהרה לסגת. ''אם דני רוצה – דני מקבלת'', היא אמרה. זה הלך הרוח בחבורה שלנו מאז שדני נכנסה להיריון.

אז האישה ההרה אספה אותי למושבה הגרמנית, ויחד נכנסנו לנמו, מסעדה שמעוצבת בסגנון ימי, עם פריטי ספנות כמו רשתות דיג והגה אמיתי של ספינה. למרות שהרחבה בחיצונית משקיפה על מקדש הבהאים, ומקרוב, העדפנו לשבת בפנים, איפה שהמזגן מיתן טיפה את הלחות של סוף הקיץ. התפריט פה שודרג בחצי השנה האחרונה, וכולל היום קרוב לתשעים מנות. על מנות פירות הים שעליהן גאוותה של המסעדה – צדפות, שרימפס, קלמארי וסרטנים – נוספו פה מנות בשרים למיניהן, תפריט קיץ שכולל אייס-קפה ומילקשייקים, מנות משולבות ותפריט מיוחד לילדים. גם מגוון האלכוהול התרחב ועקר לתפריט נפרד, הכולל בירות מהחבית, יינות מקומיים ובינלאומיים, וקוקטיילים ייחודיים למקום. רק המחיר לא השתנה – כמו פעם, גם היום נמו נשארה מסעדת פירות הים הזולה ביותר בחיפה.

אנחנו פוצחות בטארט סרטנים, המוגש על צלחת לבנה רבועה ואלגנטית. על בסיס של בצק פריך, לא שומני ועשוי היטב מוגש מילוי של בשר סרטנים רך וטעים ועשבי תיבול, כשכל הטוב הזה מוקרם ברוטב שמנת, שמעדן את מליחות הסרטנים ומעניק למנה טעם מדויק. הטארט מוגש על מצע סלט ירוק, שכולל חסה, ועגבניות שרי ועיטורי בטטה מטוגנת, שמעניקים למנה עיטורי צבע.

בעיקריות אנחנו מתפצלות: אני בוחרת בליקוויד דרימס, מנה מעורבת של שרימפס וקלמארי, ברוטב שמנת וגבינת רוקפור. הקלמארי יוצאי דופן באיכותם: מרקמם מדויק, לא צמיגי כמו שמגישים בחלק גדול מהמקומות, אלא רך ומתמסר, ומשתלב היטב עם הרוטב. גם השרימפס רכים בדיוק במידה הנכונה, שמאפשרת להם להישלק מהזנבות בשלמותם. ברור מאוד שיש במטבח מישהו שיודע מה הוא עושה.

דני בוחרת להיות הרפתקנית מעט יותר ממני, ומזמינה סרטן א-לה קרם: מנה של חצאי סרטן מבושלים בשמנת ויין לבן, המוגשים לצד מעין סלט של דיונונים, מולים, מיני שרימפס וקלמארי. לאכול את המנה הזו זה אתגר בפני עצמו: דני, בחורה עדינה ואנינה בדרך כלל, נאבקת עם המפצח, עד שהיא מגלה את מינון הכוח הנכון שיש להפעיל בכדי לשבור את שריון הסרטן ולשלוף את בשרו הטעים. אני מצטרפת בשמחה, כשאני נוטשת את שרידי האלגנטיות שהבאתי מהבית. ''זה אוכל שמצריך כפפות וסינר'', אומרת דני. זמן קצר אחר כך היא נוטשת את המפצח ומשאירה לי לשחק איתו, בעוד היא מטפלת בסרטנים, חמושה בידיים ובשיניים בלבד. אכן, פיתחנו מיומנות.

אנחנו משחקות עם האוכל, ובהנאה רבה, במשך די הרבה זמן. בינתיים, הזוג שמאחורינו הולך, צמד הבנות שלצידנו הזמין קפה, והמשפחה שהגיעה אחרינו כבר מסיימת את הארוחה שלה. אני ודני מציצות בשעון ומגלות שעברה שעה וחצי. ההתעסקות בסרטן שאבה אותנו לחלוטין. ''אם זה לא היה ברוטב שמנת עוד היה אפשר להגיד שזה שורף קלוריות'', מתאוננת דני, ומזמינה מיד קינוח בכדי לפצות את עצמה על עוגמת הנפש. מוס הפסיפלורה שלי, על בסיס עוגייה ומכוסה בקרם חמצמץ, והטריקולד הקלאסי של דני, מגיעים שניהם על צלחות מקושטות לתפארת בשלושה סירופים - שוקולד, תות ופסיפלורה. גם איתם אנחנו משחקות, כי זה טעים וגם מכוח ההרגל.

שבוע אחר כך אני חוזרת למסעדה עם שני האחים שלי. אם יש מקום לחלוק אותו עם שותפי הראשונים למשחק – זה זה.

נמו
שד' בן גוריון 45, המושבה הגרמנית, חיפה.
04-8555012