ראש אינדיאני

''תכננתי שנחלוק את המנות הראשונות, אולם השתלטות עוינת של האגף הצעיר בשולחן על הצ'וריסו שינתה את התכניות...''. אדווה גן סתיו לקחה את האינדיאני שלה לדגום קצת בשר באל גאוצ'ו שבפתח תקווה. בעצם, אולי קצת זו לא המילה הנכונה

הכניסה למסעדת אל גאוצ'ו בפתח תקווה, מסעדה כשרה למהדרין, מלווה בשתי תחושות במקביל. האחת – גל זכרונות מרים מההמתנה המסויטת במשרד הרישוי השוכן בקומה מעל. השנייה – שמחה גדולה כשמיד עם הישיבה אל השולחן מוענקת תשומת לב נעימה לסועדים הצעירים שבינינו, המתורגמת לחוברת קטנה הכוללת את תפריט הילדים ופעילויות נחמדות כמו דפי צביעה, מבוך (עזרו לילד להגיע לאסאדו, או משהו בסגנון) ותשבץ קליל. כל כך פשוט, וכל כך משמעותי, לתת לילדים תעסוקה שתאפשר להם להמתין בסבלנות עד שיגיעו המנות הראשונות (ואז העיקריות). למה לא נתקלים בזה לעיתים קרובות יותר?

מי שלא ראה את חיוך האושר שנמרח על פניו של הילדון שלי כשהוגשה לו כוס ענקית בגובה 50 ס''מ מלאה בלימונדה, לא ראה שמחה מימיו. האושר היה כפול כשאת כוס האל גאוצ'ו הזו חלקנו שנינו בעזרת שני קשים צבעוניים בגובה המתאים.

כשהזמנתי לנו את המנות הראשונות תכננתי שנחלוק אותן ונטעם קצת מכל דבר. השתלטות עוינת (ומקסימה, אם להיות כנה) של האגף הצעיר בשולחן על הצ'וריסו וסירוב פסקני לטעום את אמפנדס הבשר שינו את התכניות. אני דווקא לא התלוננתי על שנשארתי לבדי עם האמפנדס, שהיה פריך וגדוש תערובת טעימה ביותר של בשר טחון עסיסי. את הפטריות החמות שהוקפצו עם פטרוזיליה, שום ובצל והוגשו על מחבת לוחש, שהורד מהאש לפני שניות ספורות ועדיין געש, אכלנו יחד בהנאה גדולה.

לאל גאוצ'ו יש את הפטנט הגאוני של להגיש את הבשר לשולחן כשהוא עדיין על גחלים לוחשות באסכלה קטנה במרכז השולחן. מיומנות של שנים לימדה אותי להשאיר את החלק הנא ביותר על האש ולשוב אליו, כשהוא עדיין חם ועסיסי, כשסיימתי את החלק שהגיע ראשון לצלחת (אם אתם לא מבינים על מה אני מדברת, זהו סימן מצער לכך שאתם צורכים בשר במנות זערוריות של 200 גרם ומטה). על האסכלה הפרטית שלנו (אני מנסה להיגמל מהמילה הזאת, גריל, שמתחברת לי רק לביסלי) הונחו אחר כבוד אנטריקוט במשקל 250 גרם לאגף א', ואנטריקוט במשקל 500 גרם לאגף ב'. כן, גם המלצר המנוסה, שוודאי נתקל בכמה קרניבורים מימיו, הרים גבה. אני מניחה שהפליאה הייתה אף רבה יותר למראה הצלחת, שחזרה ריקה אל המטבח. טוב, ככה זה עם ילד שמוציא יותר אנרגיה מסיירת מטכ''ל. הצלחה דומה היתה לאנטריקוט שלי (ככה אנחנו במשפחה, שומרים על חזית אחידה) שחוסל יחד עם רוטב צ'ימיצ'ורי מופלא ופרוסות תפוחי אדמה ובטטה מטוגנות עליהם פוזרו בנדיבות טון וחצי שום כתוש ופטרוזיליה קצוצה. הסועד הצעיר בחר בתוספת ששמה הדליק מיד אור בעיניו – תפוח אדמה אינדיאני מהמדורה.

את הארוחה סיימנו במוס שוקולד סמיך וטוב בשבילי, וסורבה תות-תפוח נענע-פירות יער, לאינדיאני. יצאנו משם כשבאמתחתנו זמן אמא-ילד טעים במיוחד וגאוות יחידה על פיצוח כל ההגדרות בתשבץ (שתי נקודות למי שידע מה זה אל גאוצ'יטו).

אל גאוצ'ו
גיסין 37, מול מרכז אם המושבות, פתח תקווה.
03-9191425