ערב גברים

''את האנטרקוט הסכמנו, בעצת המלצרית (שעשתה יד אחת עם הקרדיולוג שלנו) לצלות קצת מעבר למה שאנו רגילים, ולא התחרטנו...''. אדם בר וחברו הטוב יצאו לערב גברים בבר-מסעדה ברקרולה, והיללו את חומרי הגלם המעולים והאלכוהול המשובח

ידידי ר' הוא מהזן הנדיר של הגברים המחוברים לצד הנשי שלהם. המפגשים איתו מצליחים לייצר נושאי שיחה שמעמיקים מעבר למשכנתאות, צריכת דלק במנועי דיזל והקריירה של אברם גרנט. ביום טוב, עם העזרים האלכוהוליים המתאימים, אין לנו בעיה להפליג למחוזות נשגבים כמו מערכות יחסים, הורות, ונושאים שישאירו את החברים מהמילואים בפה פעור ועיניים מפלבלות. כשרציתי לחגוג עם ר. את הולדת בתו, נדרשה מידה רבה של מחשבה ותכנון כדי לבחור את המקום המתאים. לוגיסטיקות ותיאומים של אנשים עסוקים ומטופלים במשפחות, אתם יודעים.

על ברקרולה שמעתי כבר כמה פעמים בשנים האחרונות, ולא רק מחברים מאזור השרון. כן, גם לחברים התל-אביבים שלי יש נטייה לאמירות שלא מודעות כלל ליהירות הקרתנית הגלומה בהן, מהסוג של ''אה, ברקרולה - אחת המסעדות הבודדות ששווה לצאת מהעיר בשבילן''. המסעדה נטועה באזור התעשייה עתירת הידע של כפר-סבא - רחוב אחד, לא ארוך במיוחד, אבל עם היסטוריה מרשימה. כאן צמחה (מטאורית, יש להגיד) מ-סיסטמס עד שנמכרה לסן-דיסק, ואת הכביש הזה ממש חצה דב מורן, אחרי שמכר את מ-סיסטמס, כדי להקים את מודו, יצרנית הסלולרי הזערורי.

אבל כשנכנסים לברקרולה, אפשר בקלות רבה לשכוח מכל מורשת הקרב של השכונה. הרבה עץ, תאורה רכה, אווירה חמה, מזמינה ולא יומרנית. התפריט אומר בהווייתו ''אנחנו מאמינים במבחר קטן של מנות, אבל שיהיו מחומרי גלם מעולים מהים והיבשה. ועוד דבר – את המבחר שנחסך מכם באוכל, נפצה אתכם במבחר האלכוהול''.

פתחנו בקוקטייל הבית – ליקר אדלווייס וסן ז'רמיין, שהכניס אותנו סופית לקצב ולרוח המקום. וככה בנינוחות, בחרנו כמה מהמנות הראשונות – טורטליני ממולא גבינת ''שחת'' של ברקנית, ברוטב שמנת ועגבניות, מלווה באפונה ירוקה מתפצחת; מולים ממולאים (בעיקר בריזוטו, אבל עם דגשים של עגבניות, בצל ופטרוזיליה); שתי המנות מצוינות, אבל גולת הכותרת בכל זאת הייתה סביצ'ה פלמידה. את המכינה ללימודי סביצ'ה עברתי לפני 20 שנה בשוק הדגים בעיירת חוף בצ'ילה, שבו דוכני הסביצ'ה נושקים זה לזה כמו דוכני הפלאפל בשוק בצלאל. כשגל הסביצ'ה התנפץ לחופי ארצנו לפני כמה שנים, חיפשתי בתחילה את הטעמים הגסים של הלימון, הבצל, הכוסברה והצ'ילי, מהדוכנים של אותו שוק בצ'ילה. לקח לי זמן, אני מודה, ללמוד ליהנות מהסביצ'ה בגרסה המעודנת, שבה מופיע אמנם כל מגוון הטעמים, אבל במינון מחושב, שלא מאפיל על הטעם העדין יותר (מה לעשות) של הדג עליו מתבססת המנה. בברקרולה הוסיפו גם טוויסט מפתיע – אננס, שמאזן ומשלים את עושר הטעמים במנה. תענוג.

לעיקריות בחרנו נציג מכובד ממשפחת הים, ונציג לא פחות מכובד ממשפחת היבשה. ריזוטו ג'מבו שרימפס, שלווה במולים ובקלמארים נימוחים. למרות הדומיננטיות של המטבח האיטלקי במסעדות בישראל, הריזוטו לא זכה אצלנו (עדיין, לצערי) לכבוד המגיע לו ולנו. מסעדה שיודעת לפנות לו מקום בתפריט, מקבלת נקודות אפריורית, קל וחומר כשהוא מוקפד (הזעפרן!) כמו כאן. אולי עכשיו, כשמחיר האורז הוצמד למחיר הנפט, יזכה סוף סוף גם הריזוטו לחמש עשרה דקות התהילה שלו?
את האנטרקוט, מפרה מבכירה, הסכמנו, בעצת המלצרית (שעשתה יד אחת עם הקרדיולוג שלנו) לצלות קצת מעבר למה שאנו רגילים, ולא התחרטנו. יחד עם רוטב יין מצומצם, גבעול אספרגוס, אשכול עגבניות שרי ובצל מצרי על הפלנצ'ה – קיבל הריזוטו פייט מיריב הולם ברמתו.

את הקינוחים צלחנו בכוחותינו האחרונים. אורחים ספורים שעוד נותרו במקום מדווחים על גניחות הנאה (מגונות למחצה) שנשמעו מכיוון השולחן שלנו, אחרי שהוגשו אליו קרם ברולה משולש וטרטלטים בטעם לימון. אבל כיון שעדויות שמיעה אינן קבילות בבית המשפט - לא נותר לכם אלא לשפוט בעצמכם.

ברקרולה
עתיר ידע 13, כפר סבא.
09-7669606