אין כמו בבית

''ספגטי פנה בסגנון ים תיכוני, כלומר רוטב שמורכב מעגבניות, שום, בצל, זיתים שחורים, פסטו, וגבינת פטה, המצטרפים יחד לפסטה מעולה, כדי ליצור מה שאני הגדרתי כ'חוויה בלתי נשכחת'...''. נדב אבידן מצא לעצמו בית איטלקי במסעדת אלורה

מסעדת אלורה תיקח חלק באירועי לילה לבן בתל אביב. בתפריט: אפריטיף, כל מנה שהיא לבחירה חופשית מהתפריט, ודיז'סטיף, ב-78 ₪ בלבד.

את אלורה – בית איטלקי, גילינו דניאל ואני בשיטוט משותף בשדרות רוטשילד, במהלך בערב חופשי שאנחנו מנסים למצוא יחד כבר שנה. כבר מבחוץ, נראתה המסעדה כמקום הולם להתיישב בו: העיצוב מזמין, כולל בר אלכוהול מרשים בגודלו ועיצובו; המנות, שנשאו בידיהן המלצריות, נראו טוב והריחו נפלא; ומאחור, כמו כדי להגשים את הבלתי נתפס, קלטנו טאבון אבן, שמשמש לאפיית הפיצות והלחמים השונים המוגשים במקום. מה יכול להיות רע, חשבנו, ולשאלת הבחור החביב שעמד בכניסה, אם אנחנו רוצים שולחן או בר, הספיק לנו רק מבט אחד בברמנית המדהימה, כדי לענות שאם לא בר, אנחנו הולכים...

''היי, אני שירה'', אמרה עלמת החן מעברו השני של הבר איך שהתיישבנו, ''איך קוראים לכם?''. כמה פשוט, ככה אמיתי. בכלל לא חשבתי כמה זה היה חסר לי, טיפה של טאץ' אישי, עד שהוא קרה בדרך כל כך נונשלנטית וללא מאמץ. היא הגישה לנו תפריטים, ומהר מאוד צצה בעיה: כל אחד מאיתנו היה מעוניין בכחמש מנות שונות מהתפריט, ולא הצליח לוותר על אף אחת מהן. אחרי כמה דקות של ויכוחים הרמנו ידיים, וביקשנו משירה להקל עלינו את החיים. החיוך כבר עזר. אחר כך הגיעו המלצות. ''קודם כל, תפתחו באפריטיף'', אמרה, בעוד היא מוזגת אותו לכוסות. פרוסקו, זה נקרא, יין מבעבע איטלקי. דניאל, שהוא אחד האנשים שיותר מהנה לבלות בחברתם, כבר החל להרגיש את האלכוהול מפעפע בדמו, כשהגיעו המנות הראשונות: חציל בטאבון עבורו, ופרושוטו טלה בשבילי. שתי מנות מעולות, או כמו שדניאל חזר ואמר (ובצדק), ''אין דברים כאלו!''.

משם המשכנו אל עבר העיקריות, גם הם באדיבות שירה. קודם כל - פיצה עם חזה אווז וביצה. על הפיצה של אלורה אמרו לי חברים שמדובר בפיצה הטובה ביותר בתל אביב. אבל מבחינתי, עד שאני לא טועם, זה מוטל בספק. עכשיו אין ספק - זו באמת הפיצה הכי טובה בתל אביב. גם התוספות, שנחשבו כהימור עבורי, תרמו לתוצאה המצוינת.
לצידה, קיבלנו ספגטי פנה בסגנון ים תיכוני, כלומר רוטב שמורכב מעגבניות, שום, בצל, זיתים שחורים, פסטו, וגבינת פטה, המצטרפים יחד לפסטה מעולה, כדי ליצור מה שאני הגדרתי כ''חוויה בלתי נשכחת'', ולפי דניאל, מדובר במנה ''אדירה, פשוט אדירה!''. עם האוכל שתינו כוס יין אדום, קברנה סוביניון מכרם גבעת החלוקים של יקב צרעה, יין מהסוג שגורם לך להרגיש כמו איש העולם הגדול.

אחרי האוכל נשארנו עוד קצת. ואחר כך עוד. כבר יצא לי להיתקל בעבר במקומות שמכנים עצמם ''בית'', אבל לא באותה מידת דיוק כפי שהצליחו ליצור פה, במסעדה הזו, שגיא ושחר, הבעלים (בדיעבד הסתבר ששחר היה שכן שלי כל שנות ילדותי). הבית, כמו אלוהים, נמצא בפרטים הקטנים, ובאלורה שמים לב לכל פרט קטן כזה, ומתוך כיף גדול. אם זה בתוספות שקיבלנו עם האוכל בלי בעיה, אם זה בכוסות המים שלנו שהתמלאו עוד לפני שביקשנו, אם זה בתחושת השמחה שאפפה את כל עובדי המקום ויושביו, בשיחות המקריות על הבר, ובתחושה שלמרות שזו תל אביב, אין באלורה את הזרות האורבנית המקוללת הזו.

לקינוח, הלכנו עם ההמלצה (של שחר ושגיא הפעם), ולקחנו את הסופלה, שנאפה בטאבון האבן, ומוגש עם כדור גלידה וניל, ושברי עוגיות אותן מכינה אמא של שגיא במו ידיה. אחרי שאכלנו אותו, שאלתי אם הם צריכים עובדים. לא איכפת לי משכורת, רק תנו לי אחד כזה בסוף משמרת, ולעזאזל מי שהמציא את הדיאטה. עם הקינוח הגיעו אל השולחן שני צ'ייסרים, ושירה ושגיא הצטרפו אלינו להרמת כוסית ספונטנית: אני קיבלתי צ'ייסר גראפה, ודניאל הלך על רמזוטי. משובחים, והיוו בבחינת סיום מושלם לערב שנראה היה שאי אפשר לשפרו עוד. אבל באלורה, כמו שגילינו, טוב בצורה בלתי אפשרית זו רק נקודת ההתחלה...

אלורה
שד' רוטשילד 60, תל אביב.
03-5665655