Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > ברים ופאבים> מולי בלומס: ספר השיאים של גינס

ספר השיאים של גינס


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''בגלל שבבירה גינס יש הרבה ברזל, נתנו לכל יולדת טרייה באירלנד כוס משקה מהבירה הלאומית, ובנק הדם האירי הגיש לכל תורם כוס מהבירה - כאות הוקרה, וגם כדי שלא יתעלף על מפתן הדלת...''. שירי טוב החכימה בפאב האירי מולי בלומס

עם עדי אפשר להיפגש רק בפאבים שכונתיים. החוקים הם מאוד ברורים: לעולם לא בתי קפה, פיק אפ בארים, או מקומות המוניים וזמניים. אך מכיוון שרוב הפאבים בתל אביב עברו למתחמי הבילוי בשולי העיר, נשארו לעדי רק פאבים מעטים שנמצאים ברחובותיה הקטנים של העיר הגדולה. לכן, ידעתי שיש רק מקום אחד שאצליח לשכנע את עדי לצאת אליו: מולי בלומס, הפאב האירי הראשון בישראל, הממוקם ברחוב הירקון.

אני ועדי מכירות מילדות, ועוד אז, כשהיינו קטנות, לא הבנתי את פשר המשיכה המתמגנטת שלה לאירים. בעוד שכולנו רצינו לצפות ב''גריז'', עדי התעקשה לצפות ב''קומינמנטס''. בגיל ההתבגרות, כשכולנו פנטזנו על מאהב איטלקי, היא נהגה לחלום על מחזר אירי עם חיתוך דיבור לא ברור. וגם עכשיו, כשאנחנו מתרגשות מצפייה בקומדיות רומנטיות, היא מעדיפה לצפות בליגת האלופות, בליווי גלונים של בירה. כל הנתונים של המולי בלומס, אם כן, היו בעד: אוכל טוב, הרבה אלכוהול, מוזיקה טובה אך לא רועשת מדי, והנתון הכי משמעותי - הכל שם, החל מהוויסקי, ועד התמונה הכי קטנה שעל הקיר, על טהרת האומה האירית.

האווירה במולי בלומס מאוד כייפית ומזמינה. כיף לראות מקום שמצליח כל כך הרבה זמן בעיר הזאת, ובכל זאת נשאר נאמן לעצמו. העיצוב חם, אך אינו נופל ב''מגניבותו'' מכל מקום אחר שנפתח שלשום. יש בו 29 סוגים של וויסקי אירי חזק וטוב, שאת חלקם מאוד קשה למצוא בארץ, התאורה המעודנת מסביב לא אילצה אותנו לשבת בעלטה (כך יכולתי לראות את החולצה היפה של עדי, ולקנות כזו בדיוק ביום שלמחרת) ואפשר למצוא שם ציבור מכל הגילאים ומכל הגוונים, כשרק המכנה המשותף מאחד את כולם: אהבה למקומות שעושים לך טוב על הלב.

כמו בכל יום שני (וגם רביעי), להקה אירית ניגנה עם כניסתנו מוזיקה עשירה ועליזה. עדי התיישבה, והזמינה (איך לא) את המשקה האירי הלאומי - בירה גינס. היא שכנעה אותי שגינס זו דרך מעולה לשתות בירה, ועדיין להיות ליידי, כי אין לה גזים, וכך לא אשמיע גרפסים בקולי קולות, שיפריעו למקצב של הלהקה. לגינס יש יתרונות נוספים. מקורות היסטוריים סיפרו לי שבגלל שבבירת גינס יש הרבה ברזל, נתנו לכל יולדת טרייה באירלנד כוס משקה מהבירה הלאומית, כדי להשיב לה את כוחותיה, ובנק הדם האירי הגיש לכל תורם כוס מהבירה המרירה מתקתקה הזו - גם כאות הוקרה, וגם כדי שלא יתעלף על מפתן הדלת, מה שהביא לכך שהאירים מאוד אוהבים לתרום דם.

כאשר ליבנו טוב עלינו, נותר רק דבר אחד לעשות- לדאוג לעשות טוב גם לבטננו. בהמלצת המלצרית הזמנתי שפרדס פאי, המאכל האהוב על עדי עוד מילדות. השפרדס פאי מגיע בתבנית חרס עגולה ועמוקה. תחתית הפאי היא בשר עסיסי טחון, מעליה מחית תפוחי אדמה אפויה בעלת מרקם וטעם מדויק, ומעל, לבחירת המזמין, ניתן להוסיף גבינה. כמובן שהחמאתי למלצרית על ההמלצה המוצלחת, והיא סיפרה לי בסוד, שהמתכון שייך לאמו האירית של רוברט, אחד משני בעלי המקום.
עדי הזמינה קדירת בשר מבושל בירקות ובגינס (כמובן), ומכיוון שעד שהאוכל הגיע היא הספיקה ללגום שלוש בירות של גינס ועוד כמה צ'ייסרים של וויסקי אירי בשם בלק בוש, היא לא שמה לב שהמזלג שלי פלש לשטח הצלחת שלה, ושלל את עצמאותו של המאכל האירי השורשי. אני חייבת לציין שהתרשמתי. הבירה הוסיפה לבשר ולירקות טעם מתקתק- מריר, ריככה את הבשר, ועטפה את המנה כולה בעננת ריח סמיך ונהדר.

לקראת סוף הערב הסתכלתי על עדי. היא הייתה מבסוטה, וגם אני. הצלחנו לדבר, הספקנו לצחוק, עדי שתתה ונהנתה מהמוזיקה, ואני הצלחתי לגנוב לה אוכל מהצלחת. אולי באמת יש משהו בעם האירי הזה, שיודע ליהנות ועושה פסטיבל מכל משחק כדורגל? אולי עדי צדקה לאורך כל השנים, ובזמן שאנחנו השחתנו את הילדות שלנו על תרבות אמריקאית, היא כבר הבינה מהי גולה איכותית אמיתית? עדיין לא החלטתי. מה שבטוח, נצטרך לחזור למולי בלומס שוב, כדי לקבוע סופית.

מולי בלומס
מנדלי 2, פינת הירקון 100, תל אביב.
03-5221558