טוב מכדי להיות אמיתי

"שערו בנפשכם מנות כמו קרפצ'יו לוקוס בשרני ומצוין ברוטב רימונים, קלמרי צרובים בשלמותם עם אספרגוס, ופטריות פורטובלו אלוהיות ברוטב מנטה...". כתבתנו לקחה חלק בארוחת ערב מדהימה במרתף היינות של המלון הסקוטי בטבריה. בתיאוריה

בואו נניח, באופן תיאורטי לחלוטין, שקיבלתי מהעורכת שלי לעשות כתבה על איזשהו מלון בוטיק יוקרתי. בואו נניח גם שהמלון חנך לאחרונה חדר אירועים מרשים במרתף היין הבנוי אבנים מסותתות אשר במרכזו שולחן אבירים רחב ידיים מעץ מלא. כדי להשלים את התמונה (התיאורטית) נניח גם שכשנכנסתי אל המבואה הנעימה של המלון קיבל את פני צוות יוצא דופן באדיבותו שדאג שאקבל תוך דקות מפתח לחדר מקסים הצופה לים. אפשר גם להניח, בקלות, שבחדר המתינו לי שלוש צנצנות עטופות אריג כחול וקשורות בסרט שהונחו על השולחן והכילו זיתים באחת, כדורי לבנה בשמן זית בשנייה, וריבה תוצרת בית בשלישית. על המארז החינני צוין כי תכולתו מתבססת על מוצרי מזון טבעיים מפרי עמלם של חקלאי האזור. בקבוק היין הצונן שנח בשמפניירה הסמוכה רמז לי בעדינות להתרווח על המיטה הצחורה ולהודות לאלוהי החסדים הקטנים (סליחה, לעורכת).

אם אכן היה מתקיים התרחיש שלעיל, ההמשך היה מן הסתם כולל ארוחת ערב חגיגית במרתף היין, לא? בואו נדמיין את זה יחד: אני בטח הייתי לוגמת כוס יין (אולי קברנה צעיר ומשובח מיקב הרי גליל) ומטיילת קצת לפני הארוחה בשבילי הגן הקסום שסובב את המבנה ההיסטורי בו ממוקם המלון. אולי הייתי יושבת לרגע על כיסאות העץ הנאים המוצבים תחת גזיבו קסום, הבנוי פיתוחי ברזל המשתרגים בחן רב יחד עם ענפיו המפותלים של צמח מטפס. הייתי מביטה בים הכחול, מקשיבה לנגינתו הקסומה של חמת חלילים, מבלי לדעת אם הצלילים אכן מגיעים ממקור עלום ברחבי הגן, או שהם מתנגנים רק בראשי.

בשעה היעודה הייתי שמה פעמיי לעבר מרתף היין, יורדת במדרגות האבן ועומדת לרגע בהשתאות על המפתן. סוקרת את השולחן הארוך, את עשרות בקבוקי היין המסודרים על מדפי העץ ואת כיסאות האבירים, אשר על גבם הונחה בתשומת לב מחמיאה שמיכה דקיקה, איתה אתחמם כשעתיים לאחר מכן, כשצינת המזגן במרתף תחבור לרוח הערב הצוננת שמגיעה מן הים.

הארוחה הייתה וודאי נפתחת בלחם טרי, תוכו רך וברו קשיח אך מתמסר, אותו הייתי טובלת בעונג בצלוחיות רטבים ארומטיים מוצלחים. המנות הראשונות היו מגיעות בזו אחר זו ומוגשות לשולחן ע"י צוות המלצרים המיומן. שערו בנפשכם מנות כמו קרפצ'יו לוקוס בשרני ומצוין ברוטב רימונים, קלמרי צרובים בשלמותם עם אספרגוס, פטריות פורטובלו אלוהיות ברוטב מנטה ופטה מגוררת, וסלט ירוקים ברוטב ג'ינג'ר.

מלצר אדיב היה ממלא עתה שוב את כוסי בירדן ויונייה משובח, וצבע הזהב העמוק שלו היה מבהיק לאורן של הפתיליות בנברשת הגדולה הממוקמת במרכז השולחן.

סורבה מרענן (אולי פסיפלורה?) היה לבטח מוגש לפני בואן של המנות העיקריות, ותוך שאני ממתינה להן הייתי ודאי מתעניינת לדעת מי רוקח במטבח את הנפלאות שהוגשו לשולחן. היו אז בטח מספרים לי על אישה מופלאה אחת, אותה גילו בחיפושים אחרי שף שלא כילה את ימיו בבתי מלון, כזה שאינו ממוסד, מישהו שמבשל בלהט ותעוזה. ועוד היו מספרים לי איך היא נחבאת אל הכלים, מתמסרת לאהבתה הטוטאלית למטבח ומוציאה תחת ידיה, בכל פעם מחדש, מנה שאין שנייה לה.

ארבע מנות מופלאות כאלו היו עושות דרכן לשולחן, מלוות ביין אדום ארגמני מצוין, אולי ירדן סירה מבציר 2003. חושי הקהים בוודאי בשלב זה היו מתחדדים לנוכח המפגש עם כתף טלה על מצע ריזוטו, אנטרקוט עם בצלצלי שאלוט ופטריות, פילה בורי בציר דגים על מצע תרד, וכבד אווז צרוב על מצע מחית תפודים בגרידת תפוז ונענע. מן הסתם, הייתי מתבשמת אז מן היין ומן המנות המדהימות, ונפעמת מחדש מהמחשבה שכל זה נוצר מתבואת הארץ ומפירות האדמה, מאיך מה שארצי כל כך הופך שמיימי כל כך.

ארוחה מדהימה כל כך הייתה חייבת, תיאורטית, להסתיים בניצוחם של מרקיז שוקולד מעולה, עליו נשפך אספרסו טוב, ושל כוסית מיין הקינוח המצוין של יקבי רמת הגולן - ירדן Heightswine 2005.

המממ... אם אכן היה קורה כל זה, אילולא היה מדובר בהנחה תיאורטית שאין לה כל קשר עם המציאות, אם העורכת הייתה מכריחה אותי לשתף את כל עם ישראל בתגלית המדהימה הזאת, שממש פה קרוב, במרחק נגיעה, נמצא אוצר בלום כזה, אבן חן מסותתת למשעי, אז הייתי מספרת לכם משדובר במלון הסקוטי בטבריה.

אבל זהו. יותר מזה אני לא מוכנה לומר.

המלון הסקוטי
גדוד ברק 1, טבריה.
04-6710710