הכל אודות אמא

''אמא לוקחת מנה קלילה וייחודית יותר, של עוף באננס – נתחי חזה עוף מוקפצים עם מלון, תפוחים, אורז ושומשום ברוטב צ'ילי. המנה יפהפיה, מוגשת בתוך פרי אננס שלם. ''אני מקווה שהטעם טוב כמו המראה'', היא אומרת. לשמחתנו – זה אכן כך....''. האווירה הייחודית של מסעדת רוטמן בלוטם סייעה למיכל זמרני לגלות מחדש את אמא שלה

יום ההולדת של אמא שלי נפל על היום הכי קר בשנה. בחוץ היה בהיר וקפוא, כפות הידיים נטולות הכפפות איבדו לאט לאט את התחושה, ואמא שלי התפנקה במסאז' עם פילינג גוף וכל מיני מלחים ריחניים, ואחר כך הלכה לבחור לעצמה את מתנת יום ההולדת שלה, בחנות התכשיטים. אני, שעבדתי אל תוך הלילה, התפניתי מעיסוקי כדי לאסוף אותה בצהריים מצומת יגור, ולהפליג צפונה, לבילוי אמא-בת של ארוחת צהריים מפנקת במסעדת רוטמן.

אם חשבתי שבחיפה היה קר – פסגת ההר עליה ממוקם היישוב לוטם הוכיחה לי שתמיד אפשר לצנוח בעוד כמה טמפרטורות, והרוח שהכתה בפנים הבריחה אותנו מהאוטו אל פנים המסעדה. העיצוב לבדו מספיק כדי להפשיר – אוסף אקלקטי של כורסאות מרופדות, כסאות עץ וקש, עם או בלי כרית, שולחנות בגדלים ובצורות שונות, אגרטלי פרחים ועציצים על השולחנות. אנחנו תובעות לעצמו את הפינה חמה ביותר במסעדה, מתחת למזגן, ומסתכלות סביב סביב. מימיננו, אוסף של בבושקות צבעוניות. משמאלנו פסנתר ישן מכוסה בשמיכת טלאים צבעונית. על הקירות תלויות בובות מאינדונזיה, מהודו, מפראג. אין שום דבר מפלסטיק. שום דבר תעשייתי. הכל כפרי, בטעם אישי לחלוטין, מחמם את הלב עוד לפני שהמזגן מספיק לעשות זאת.

מולנו, מתעסק מן-דהוא באח עצים גדול ומפויח, ומבעיר בה אש. כשהוא מתרומם, הוא מתגלה כבעל המקום – שדרן הרדיו עמיקם רוטמן. לפני עשר שנים מאסו הוא ואשתו, מאיה, בעיר הגדולה, ועברו ללוטם. את המסעדה פתחו לפני כשלוש שנים. ''זה קצת חוצפה להקים פה מסעדה'', אומר לנו עמיקם. ''זה לא דיזנגוף פינת פרישמן. אנשים צריכים לבוא לפה במיוחד''. הוא מקים אותנו משולחננו החם, ולוקח אותנו לסיבוב במקום. מעבר לחלל המרכזי, בו אנחנו יושבות, יש עוד שני חללים צמודים זה לזה, בהם ניתן לערוך אירועים. מהחלונות, המשקיפים כולם דרומה ומערבה, נשקפים הרי הגליל בואכה כנרת. ארבעה צימרים צמודים למסעדה, כמו גם ''השוק של מאיה'', חנות המוגדרת, בלי בושה, כחנות ''פיצ'עפקעס, שמאטעס, אלטע זאכן שמאיה ליקטה ברחבי העולם''. הסגנון האישי, הזועק פה מכל פינה, סגנונה של מאיה הוא. ''מאיה משקיעה המון בעיצוב'', מספר עמיקם. ''היא קונה יותר פרחים מירקות, ויותר נרות מפירות''. הוא עצמו ממשיך לשדר תוכנית אקטואליה ברשת ב', ובמסעדה מגדיר את עצמו כ''אחראי על הגרפיקה'' – התפריטים המעוצבים וכרטיסי הביקור המצוירים ביד הם מעשה ידיו להתפאר.

גם התפריט הוא תפריט בסגנון מאיה. עמיקם ומאיה עברו שיעורים לפני שהרכיבו את התפריט, בסגנון ביתי, מגוון, המכיל שילוב של רכיבים מקומיים עם מימד כפרי, ש''אנחנו קוראים לו גלילי, למרות שאף אחד לא יודע מה זה''. המסעדה בכללותה היא, לדברי עמיקם, כמו אוסף תחביבים שהתפתח. אחד התחביבים זה בני אדם – ברוטמן אוהבים אנשים ואוהבים לארח. הקהל הוא מקומי, מהמצפים שבסביבה, ובסופי השבוע - גם מרחוק. מאוד מרחוק. ''אנשים מגיעים לארוחת הבוקר במיוחד – זאת חוויה, כולל הנסיעה מתל אביב בחזרה'', אומר עמיקם. ''עוצרים פה גם מטיילים, כי זו נקודה על הציר שלהם, איפה שמסיימים את הטיול או עושים הפסקה''. קבוצות מגיעות לפה לחגוג ימי הולדת או אירועים קנטים, וברוטמן מציעים להם, בנוסף לאוכל, גם תוכנית אמנותית, בה מאיה מנגנת בנבל ועמיקם כותב ומקריא מקאמה מיוחדת לרגל האירוע.

בהמלצתו של מארחינו, אנחנו בוחרות שתי מנות ראשונות. אמא לוקחת שקיקי פילו ממולאים בכבד עוף, ריבת בצל ופירות יבשים, ברוטב יין מתוק וטימין. מדובר במנה נפלאה, עם רוטב מתקתק וטעים המאזן את מרירות הכבדים, ומרקם הנע בין הקראנצ'יות של הבצק לנימוחות בשר הכבד. אני מתכבדת ב''עגבניות כל טוב'' – עגבניות ממולאות בגבינת עיזים עשירה ופיקנטית, גזר, צנובר ורוקט. מנה לוהטת וטעימה להפליא.

משם, אנו עוברות לעיקריות. אני בוחרת במה שגרתית יחסית של כדורי קבאב עם אגוזים, עשבי תיבול וכיפת אורז, שמה שנותן לה את הטאץ' הייחודי זה רוטב התמרים המתקתק, שמחמיא מאוד לבשר הכבש. הקציצות עצמן עסיסיות, ורדרדות מבפנים, ומשאירות בסוף טעם פיקנטי. המנה כולה כבדה וחורפית מאוד, ואני נהנית מכל ביס. אמא לוקחת מנה קלילה וייחודית יותר, של עוף באננס – נתחי חזה עוף מוקפצים עם מלון, תפוחים, אורז ושומשום ברוטב צ'ילי. המנה יפהפיה, מוגשת בתוך פרי אננס שלם. ''אני מקווה שהטעם טוב כמו המראה'', אומרת אמא. לשמחתנו – זה אכן כך.

אנחנו אוכלות ומדברות על נושאים שברומו של עולם, כמו החבר הראשון של אמא שלי ואיך הכירה את אבא – סיפור ששמעתי כבר אלף פעם, אבל תמיד כיף לשמוע אותו מחדש. ''תאכלי'', היא מפצירה בי, ומעבירה קצת מהמנה שלה לצלחת שלי. ''תאכלי את'', אני מתמרמרת, ומנחיתה מהמנה שלי על צלחתה. ''מה זה, התהפכו התפקידים?'', אומרת לי אמא, ומעבירה עוד קצת נתחוני עוף ופירות לצלחת של הגוזל שלה בן השלושים, אני. אני מקבלת את הדין, ומנקרת לה מהמנה. העובדה שהיא טעימה כל כך בוודאי לא מזיקה.

לקינוח אנחנו חולקות אצבעות פילו ממולאות קרם קרמל, מאובקות באבקת סוכר, טובלות בשלולית של קרמל וסלט פירות חתוך דק-דק. לצידן מגיע, מלווה בעוגיות חמאה דקיקה בצורת כוכב, תה צמחים בקנקן כסוף, הנמזג לכוסות זכוכית אובליות ושמנמנות מעוטרות פס זהב. אנחנו מחזיקות את הכוסות בידיים כמה שאפשר, אבל התה מתקרר בסוף, ושולח אותנו בחזרה החוצה, אל הרוח הקרה. בדרך המתפתלת בחזרה הביתה אמא ואני כבר מנהלות שיחה ''של גדולות'', על יחסים ומשפחה ואהבה. קצת מוזר לגלות שההורים שלך הם בני אדם עצמאיים, עם רצונות ושאיפות וחיים משלהם, שלא נועדו מינקות לגדל אותך לתלפיות. מצד שני, בדיוק בשביל גילויים מהסוג הזה יש מקומות כמו רוטמן.

רוטמן
לוטם.
04-6778884