''אנחנו משתרעים על כורסאות מרופדות. מולנו פרוסים הרי הגליל התחתון כמו תמונה. משמאל מבריקה הכנרת. דליה מגיעה עם מגש שעליו תה צמחים אמיתי, עשוי מלואיזה, פילרגוניום, מנטה ונענע, שתי פרוסות עוגת תפוחים, והפתעה לבנה בגביעי זכוכית....''. הביקור במסעדת דליה הצמחונית, שבמושב אמירים, גרם למיכל זמרני להעלות באוב את הביזל, המעדן המשפחתי הרשמי של ילדותה
''אנחנו משתרעים על כורסאות מרופדות. מולנו פרוסים הרי הגליל התחתון כמו תמונה. משמאל מבריקה הכנרת. דליה מגיעה עם מגש שעליו תה צמחים אמיתי, עשוי מלואיזה, פילרגוניום, מנטה ונענע, שתי פרוסות עוגת תפוחים, והפתעה לבנה בגביעי זכוכית....''. הביקור במסעדת דליה הצמחונית, שבמושב אמירים, גרם למיכל זמרני להעלות באוב את הביזל, המעדן המשפחתי הרשמי של ילדותה
לכל אחד יש את המנות הקטנות שזכורות לו מימי ילדותו. אצלי, זה בוודאי יהיה הביזל. הורי שיחיו נהגו להכין לארוחת הערב מעדן המורכב מסלט פירות, מעורבב עם אשל וגיל, סוכר ותמציות טעם וריח. בתקופת הלמה שלי, בה הייתי חייבת לתת לכל דבר שם, נדנדתי לאבא שלי ערב אחד עם השאלה החוזרת מה אנחנו אוכלים; איזה שם לו, לדבר הזה. כדי להשתיק אותי, הוא ענה לי במילה שעלתה במוחו הקודח באותו רגע – ביזל. תודעתי בת השלוש קיבלה את התשובה, ואף ידעה לדווח על כך, בהתלהבות, לדוד דני, שטלפן מאוחר יותר באותו ערב. מאז השם תפס, הביזל השתרש בארוחות הערב של בית זמרני, הסיפור נכנס לפנתיאון המשפחתי, ומאז שעברתי לדירה משלי לא הייתה לי שום סיבה לחשוב על זה, עד הביקור במסעדת דליה, שבמושב אמירים בגליל.
השעה היא שעת צהריים. אנחנו ביומו השלישי של שבוע החופש שלנו, ובדרך לצימר בצפון. כבר מהכניסה לאמירים, היישוב הצמחוני בגליל, מכוונים אותנו השלטים מכוונים אל דליה – מלכת המטבח. דליה עצמה מקדמת את פנינו בחיוך מלא כאב שיניים. היא מתנצלת מראש, היא מרגישה רע. אנחנו סולחים לה ברוחב לב, ומתקדמים אל לב המסעדה.
מסעדת דליה ממוקמת בסלון ביתה של דליה האושיה. זהו סלון ביתי לכל דבר, כולל התמונות על הקירות, הקרבה למטבח והיציאה למרפסת, אבל את הספות, שולחן הקפה והשטיח מחליפים פה שולחנות אוכל מאובזרים באגרטלים קטנים, בהם מלבלבים צמחי תבלין. ברקע מתנגנת מוזיקה קלאסית, מהחלונות מחייך אלינו נוף מדהים, והאוויר מלא ניחוח עצים וצמחי תבלין. אנחנו מתמלאים רוגע עוד לפני שישבננו נוגע בכסא.
מסעדת דליה מספקת את שירותיה בעיקר ללקוחות הצימרים מהסביבה. בהתאם לתורה הצמחונית-טבעונית, היא מתמקדת בארוחות בוקר/בראנצ'ים קבועות, ובארוחה חמה אחת, המוגשת החל מהשעה 17:00. לכן, כשהגענו למקום, בשעת הביניים 12:30, המסעדה הייתה ריקה. הדבר לא גרע במאום מטיב השירות – לשולחננו הגיע מיד קנקן לימונדה טרייה ומתובלת בפילרגוניום, שהעניק למשקה טעם וניחוח ייחודי. מייד בעקבותיו אנחנו מקבלים מרק ירקות שורש אורגניים לוהט, ריחני, משופע בירקות ותבלינים. בהמלצתה של דליה, אנחנו מוסיפים לו תערובת גרנולה שמונחת על השולחן, כתחליף לשקדי מרק, וטובלים בו לחמניות טריות ומיוחדות.
עוד לא הספקנו לעשות פוווו – ועל השולחן נוחת מגש עגול של סלטים. חצילים קלויים, פלפלים קלויים, גזר, טבולה חמצמצה ונהדרת, כרוב לבן, כרוב אדום, מלפפונים ביוגורט, זיתים משובחים, ובמרכז – מוסקה חצילים, גבינה וטופו, שוחה ברוטב יוגורט. הגבר שלי, קרניבור מושבע בדרך כלל, מתנפל על המוסקה כאילו לא ראה אנטרקוט מימיו. אני מזגזגת בין המרק לסלטים (בעיקר הטבולה, ששבתה את ליבי), ומבזבזת הקצאה עם שתי לחמניות, שהיו טעימות מכדי שאוכל לעמוד בפניהן.
עוד אנו טועמים מזה ומזה – ודליה מגיעה עם המנות החמות. כרובית ברוטב פטריות שנטרפה חיש קל; קציצות זעירות של עלי חובזה, עלים רחבים שגדלים בשדה, ואיתם עובדת דליה כמו עם עלי תרד; קציצות שקדים ובוטנים שהזכירו לשנינו, כל אחד בנפרד, עוגיות פסח חמות (מוחות גדולים חושבים דומה); פלפלים ממולאים שכבר לא היה לנו כוח להתייחס אליהם; וגולת הכותרת, מבחינתי לפחות – תמרים ממולאים קינואה ואורז מלא. ''מי היה מאמין שאפשר למלא את הדבר הקטן הזה, ועוד שזה יצא טעים. כמו קינוח'', אני מתפעלת באוזני הגבר, שכבר מתחיל לגלות סימני שחיקה. הוא, מצידו, מבסוט עד עמקי נשמתו מהעובדה ששבע ככה מאוכל טבעוני. ''יש לך עוד מקום?'', אני שואלת אחרי כמה זמן, כשנדמה שהוא כבר שפך לאגר, אבל ממשיך בחריצות לנקר בצלחות. ''כזית'', הוא עונה לי, ואוכל זית.
דליה מגיעה להציל אותנו מעצמנו, ומזמינה אותנו אל המרפסת, שם יוגש לנו הקינוח. אנחנו משתרעים על כורסאות מרופדות. מולנו פרוסים הרי הגליל התחתון כמו תמונה. משמאל מבריקה הכנרת. דליה מגיעה עם מגש שעליו תה צמחים אמיתי, עשוי מלואיזה, פילרגוניום, מנטה ונענע, שתי פרוסות עוגת תפוחים, והפתעה לבנה בגביעי זכוכית. הגבר טועם, מתמוגג, מעביר לי כפית לטעימה. הטעם מחזיר אותי למחוזות רחוקים. ''זה ביזל!'', אני צוהלת, וחוקרת מייד את דליה, שמספרת לי שאת הפירות, הקצוצים דק, היא מערבבת עם יוגורט תוצרת בית. וכך, שבעים, מאושרים ועם זיקה לימי ילדותי, אנו נשענים לאחור ונהנים מהנוף, רגע לפני שנמשיך אל הצימר שלנו.
בדרך החוצה אני עוד מספיקה לשאול את דליה מה פירוש ''מלכת המטבח''. היא מתחילה לצחוק. לפני ארבעים שנה ערך משרד התיירות תחרות, במטרה למצוא את ה-בשלנית של ישראל. דליה, צמחונית מקדמת דנא, עשתה לתחרות חציל ממולא בסויה, ברוטב תפוזים ויין. ''היום סויה זה דבר נפוץ'', היא אומרת, ''אבל אז – מי שמע על סויה?''. והסויה הזאת הביאה לה את המקום הראשון במחוז צפון, ואז – את המקום ראשון בכל הארץ, ואת הטייטל ''מלכת המטבח''. מה שאומר שהסויה טובה לא רק לבריאות.
מסעדת דליה
מושב אמירים.
04-6989349
