אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

''בשבילו שיפודי פרגית עסיסיים, שומניים במידה ומלווים בצ'יפס. אני ביקשתי, וקיבלתי, מנה בשם שישברק – כיסונים קטנים ורכים של בצק, ממולאים בפטריות, מבושלים בקערה של לבן רותח. אנחנו מתענגים על המנות עם קנקן של לימונדה מרעננת בעלת טעם מסקרן, שלוקח לנו קצת זמן להבין שנובע ממי ורדים''. מיכל זמרני מצאה את המסעדה המזרחית המושלמת

''בשבילו שיפודי פרגית עסיסיים, שומניים במידה ומלווים בצ'יפס. אני ביקשתי, וקיבלתי, מנה בשם שישברק – כיסונים קטנים ורכים של בצק, ממולאים בפטריות, מבושלים בקערה של לבן רותח. אנחנו מתענגים על המנות עם קנקן של לימונדה מרעננת בעלת טעם מסקרן, שלוקח לנו קצת זמן להבין שנובע ממי ורדים''. מיכל זמרני מצאה את המסעדה המזרחית המושלמתן

''האוכל הוא אותו אוכל בכל מקום. הבשר אותו בשר. השרימפס אותם שרימפס. הירקות אותם ירקות. השאלה היא איך מכינים את זה – כמה החומרים טריים, איזה תבלינים מוסיפים, מה עושה את המנה מיוחדת'', אומר לנו פואד, הבעלים והשף של מסעדת ''הר מירון'' המקסימה שבישוב ג'ש (גוש חלב) שבגליל. והגבר, שמתענג על מבחר הסלטים שהונחו לפנינו על השולחן, משלים לו את קו המחשבה: ''אלוהים'', הוא אומר, ומעמיס עוד קצת סלט פטוש על הפיתה, ''נמצא בפרטים הקטנים''.

יום שבת בערב. אנחנו בסופו של היום השני בכורזים. הייתי רוצה להגיד ''חופשה רומנטית'' – אבל הגבר עובד בפרך בצימרים של אחיו, ולי יש שני סמינרים לסיים. כדי לא לפספס את המיקום ולהרוויח בכל זאת קצת זמן איכות זוגי, אנחנו עולים על הרכב ונוסעים על הכביש המהיר החדש לכיוון צפת (''זה לא היה פה כשהייתי בצבא''). חצי שעה נסיעה, אפילו פחות, חלקה ממש בתוך יערות הגליל, ואנחנו בתוך היישוב. התברברות קלה, חבטה לא מזיקה ברכב אחר, ואנחנו פוסעים אל החלל המרווח של מסעדת ''הר מירון''.

המסעדה מאירת פנים. הקירות צבועים בכתמתם בהיר, החלל רחב ונקי, השולחנות מרובעים וכבדים, ושפע הנורות הצהובות תורם לתחושה החמימה שמעביר החדר. מבעד לחלונות רחבי הידיים אנחנו מספיקים לתפוס כמה דקות של נוף גלילי מהמם, לפני שהשמש שוקעת. רק חצי שנה המסעדה קיימת במיקומה הנוכחי. לפני כן, במשך 10 שנים, היא ישבה בתחנת הדלק בכניסה ליישוב. ''רצינו מיקום חדש, גדול, עם מטבח גדול יותר'', מסביר פואד. ''במעבר ניצלנו את ההזדמנות ושדרגנו את התפריט – הוספנו תבשילי הבית, וכדומה''.

פואד נולד וגדל בג'ש, ועבד בעכו כטבח במסעדות שונות במשך כ-12 שנה, לפני שהחליט לפתוח מסעדה בעצמו. הניסיון שצבר בעבודתו כשכיר וכעצמאי ניכר היטב בתפריט. ''יש לנו מבחר ענק של סלטים מיוחדים וטריים, שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר'', הוא מספר. ''אנחנו מביאים מהיערות מסביב חומרים כמו עולש וחובזה (לא הפרי שגדל פרא בחצרות, אלא עלים רחבים וגדולים - מ.ז.). יש לנו גם סטייקים, שרימפסים ואוכל צרפתי – מגוון גדול. אנחנו מכוונים לקהל רחב ומגוון. לתיירים שמגיעים פה לחופשות באזור, אבל גם לקליינטים קבועים, שהם מרבית הלקוחות ומגיעים פה מהיישובים בסביבה – ראש פינה, צפת, נהריה, כרמיאל והכפרים באזור''.

בהתאם להמלצתו, אנחנו פותחים במבחר סלטים. 20 ₪ אם לוקחים מנה עיקרית, 35 ₪ אם לא. על השולחן מניח חנא, בנו של פואד ומלצר לעת מצא, מבחר של צלחות: סלט ג'רג'יש (גרגיר) – סלט חסה חמצמץ עם פלפלים ובצל; חומוס מתובל עם צנוברים, שמן זית, פפריקה ופטרוזיליה; טחינה, חצילים עם טחינה, חצילים עם גמבה, כרובית מטוגנת, סלט עגבניות חריף; טבולה חמצמצה ומתובלת כדבעי; פטריות חמות גדולות ומרשימות; מטבוחה חריפה, עמוסת פלפלים, שטעמה העז מגיע בגלים גם לאחר שמצננים את החריף עם כוס שתייה; עלי גפן צרים וארוכים, ממולאים באורז ובשר, ריחניים ומתובלים בעדינות; מג'דרה כהה וסמיכה, בטעם של חורף; וכאמור, סלט פטוש, סלט ירקות סטנדרטי, מלווה בגבינה בולגרית וקרוטונים פריכים, מתובל בתיבול ייחודי הכולל סומק ומעניק לסלט טעם ייחודי ונפלא. את כל זה אנחנו מורידים עם פיתות פריכות ומפצפצות, המוגשות חצויות לאורכן, אפויות בתנור, ומשוכות בשמן זית ושום. אנחנו מתפעלים מהפיתות, ומכמה פשוט היה לשדרג אותן, אבל מרחיקים אותן מאיתנו בשלב מסוים – עדיף להשאיר מקום לבאות.

לא הצלחנו להשתלט אפילו על רבע מהסלטים כשחנא צץ שוב, עם המנות העיקריות – בשבילו שיפודי פרגית עסיסיים, שומניים במידה ומלווים בצ'יפס. הגבר מחסל אותם עם הידיים, תוך שהוא משלים טעמים פה ושם עם הסלטים. אני ביקשתי, וקיבלתי, מנה בשם שישברק – כיסונים קטנים ורכים של בצק, ממולאים בפטריות, מבושלים בקערה של לבן רותח. אנחנו מתענגים על המנות עם קנקן של לימונדה מרעננת בעלת טעם מסקרן, שלוקח לנו קצת זמן להבין שנובע ממי ורדים – טיפה אחת הספיקה כדי להעניק למשקה כולו את הטעם והריח המתקתקים. הוכחה נוספת לכמה מחשבה הושקעה פה בכל פרט, ולו הקטן והטיפשי ביותר.

אנחנו מסיימים את הארוחה עם קפה שחור בשבילו, שצריך לנהוג חזרה למרות הנמנום המתבקש שהפילה עליו קיבה מלאה באוכל טוב, ותה חזק בשבילי. לצידם מגיעים עוגת סולת לא מתוקה מדי, מעוטרת בשברי פקאן, ושתי בקלאוות זעירות ונוטפות דבש. אנחנו מתגלגלים לאוטו, מתניעים ונוסעים משם. ''בפעם הבאה שנבוא לכורזים'', אומר הגבר, ''אני רוצה לחזור לפה''. ''אין בעיה'', אני משיבה לו. ''אין בעיה בכלל''.

הר מירון
כניסה מזרחית, מרכז הכפר, גוש חלב
04-6980598