כמו לחזור הביתה

''הניוקי שלי טעים ונימוח בפה, עטוף ברוטב עגבניות ושמנת. כדי להדגיש את טעמו אני מרעיף עליו פתיתי פרמז'ן. אני מרוצה. מרוצה עוד יותר היא בת זוגתי. הקיש שלה הוא לא עוד סתם קיש: הוא מעטפת בצק פריכה וטרייה, ממולאת בשלל פטריות חמות וטעימות, עשירות בטעם ובריח, עונג צרוף...'' דניאל רום התענג בקופי אנד פרינדס

שישי בצהריים. קרני שמש נעימות של סוף שבוע לא חם מדי מלטפות את האנשים. מתחם בית הקפה קופי אנד פרינדס הומה אדם- ילדים, צעירים, תיירים ומבוגרים מתערבבים לבליל אנושי שמח. בית הקפה הממוזג מעוצב בגווני שחור, לבן ואדום ואת הקירות מעטרות תמונות מצוירות עצומות מימדים. שמו של בית הקפה הולם אותו בקפידה: מצד אחד, המקום הנכון לראשיתו העצלה של יום, ללגימת הקפה הראשון והמנחם של הבוקר בדרך לעבודה. מצד אחר, בערב, כשהאורות מתעמעמים והספוטים האדומים דולקים על הבר, משנה המקום פניו למקום בילוי עם חברים, עם כוסית אלכוהול ביד, במרחק נגיעה מהבית. ברחבת החוץ קולות פטפוטים וצחוק נמהלים במוסיקה הישראלית השקטה והנעימה שבוקעת מן הפנים.

אסף, מנהל המסעדה מוביל אותנו אל השולחן. את רוב האנשים כאן הוא כבר מכיר. ככה זה ברעננה. ''אתה רואה אותם לכמה דקות מהירות בבוקר ופוגש אותם שוב בסוף יום עבודה מתיש. לפעמים הם יקפצו גם לעסקיות צהריים'', אסף מספר לי. האווירה כאן חפה מיומרנות מיותרת, בשקט היא מקלפת ממך את שרידי השבוע ומשכיחה ממך את כל מה שלא הספקת השבוע וכבר לא תספיק לעולם. תוך דקה אנחנו שוקעים ומתרווחים על הספה הנוחה בפאתי בית הקפה. לאחרונה, אחרי כמה סופ''שים שלא מוצו עד תום, הבנו שלא תמיד קל לנו לעשות את הסוויץ' ולהיכנס למוזת השבת. ההכרה המרעישה הזו הובילה אותנו להחלטה גורלית: את יום שישי אנחנו פותחים בבראנץ' מפנק, כזה שלא מחורר את הכיס מדי, אבל מחולל פלאים בגופנו ונפשנו. קופי אנד פרינדס עושה את העבודה מצוין- סוף השבוע שלנו התחיל, תודה.

לפעמים אנחנו מדלגים על המנות הראשונות, אך לא כששורה עלינו רוח של פינוק. אני החלטתי הפעם ללכת על כיוון חדשני ולא סטנדרטי. חשבתי שיהיה נחמד להפתיע את עצמי, לבקר במחוזות לא מוכרים. בהמלצת המלצרית הזמנתי לביבות בטטה ברוטב יוגורט ושמיר, בחירה שלא אכזבה אותי. הלביבות היו חומות ופריכות מבחוץ ורכות מבפנים, שילוב מוצלח של מתוק ומלוח במינון הנכון, טובל ברוטב מרענן.
בת זוגתי הזמינה גרבדלקס - פרוסות סלמון כבוש תוצרת בית עם טוסטונים. פרוסות הסלמון היו דקיקות ומתובלות, חגיגה לחובבי המלוח. שנינו הסתערנו בעיקר על לביבות הבטטה, כמה פשוט ככה טעים.

בחירת העיקריות מתגלה כמשימה פשוטה. אחרי הראשונות אני מלא אמון וציפייה לטעמים הבאים. למרות שאינני איש של פסטה, אני נעתר בשמחה להמלצה על ניוקי תוצרת בית ברוטב רוזה. בת זוגתי, חרף העובדה שהבטיחה אלף פעם להיגמל, סורקת במהירות את העיקריות, ממוקדת מילה אחת: פטריות. כזו היא, אוהבת את המוכר והבטוח. נוכח מבטי המנצח היא מזמינה בהכנעה מסוימת קיש פטריות לצד סלט ירוק בויניגרט. בינתיים אנחנו שרועים נינוחים, נהנים מזמן האיכות שלנו. המנות מגיעות מהר יחסית. צלחת עם ערמת ניוקי נדיבה מונחת מולי. הניוקי שלי טעים ונימוח בפה, עטוף ברוטב עגבניות ושמנת. כדי להדגיש את טעמו אני מרעיף עליו פתיתי פרמז'ן. אני מרוצה. מרוצה עוד יותר היא בת זוגתי. הקיש שלה הוא לא עוד סתם קיש: הוא מעטפת בצק פריכה וטרייה, ממולאת בשלל פטריות חמות וטעימות, עשירות בטעם ובריח, עונג צרוף לחובבי הז'אנר. הפעם, אני מוכרח להודות בצדקתה. בסופו של מסע בין בטטות לסלמון, מבחינתה לפחות, דבר לא ישווה לטעמן האהוב ולמרקמן הבשרני של הפטריות. כך היה, כך יהיה. זה כמו לחזור הביתה אל האחת שלי, בסופו של יום, אני מתפייט עם עצמי.

עכשיו, כשנראה כאילו שנה מפרידה בינינו לבין השבוע הארוך שחלף, אנחנו מפנים מקום בלב ובבטן למתוק. ואי-אפשר בלי, ולא משנה עד כמה אנחנו שבעים. אנחנו מתלבטים בין פאי פירות לתאוותנו הנצחית, שוקולד. בסוף אנחנו מזמינים עוגת נגה בת שלוש שכבות: שוקולד לבן וחלב, על מצע בראוניז מריר, כשאת הכל מכסים נטיפי קקאו. המנה אסתטית להפליא ואינה כבדה מדי, הודות לטעמו המעודן של השוקולד הלבן, כך שהיא מהווה סיום מושלם, ובמעגליות חביבה, מהווה גם תחילתו של סופ''ש קסום. כבר 16:00. אנחנו יוצאים החוצה דרך ההמון השמח, מסופקים ושלווים, מוכנים ליישם את שלמדנו, שאין כמו לחזור הביתה. אז אנחנו נוסעים הביתה, מדליקים את הרדיו ומתמכרים לצלילים ולחופש.

קופי אנד פרינדס
אחוזה 88, רעננה
09-7419003