לגרוזיה דרך הצלחת

כמה שולחנות, מוסיקה גרוזינית ברקע ואווירה מכניסת אורחים שמשרה טימור, הבעלים-מבשל-מגיש. עד עכשיו קראו למקום ''טי אנד די'', על שם טימור ודני הבעלים. אבל בערב הגיענו בישר לנו טימור שבדיוק מחליפים את השם ל''דדה'' – אמא בגרוזינית. מסתבר שלא משנה מאיפה באת, אוכל של אמא זה תמיד הכי טוב. שפרה צח ביקרה בגרוזינית של גבעתיים

הגל העכשווי של מסעדות אתניות העלה על המפה גם את האוכל הגרוזיני. מזה כמה שנים שהוא נחשב לטרנד פופולרי, וגם מי שאינו נמנה עם יוצאי התפוצה כבר יודע לציין את שמן של אבני יסוד כמו חאצ'פורי או חינקאלי. אנחנו בחרנו לבדוק את התופעה במסעדונת בגבעתיים: כמה שולחנות, מוזיקה גרוזינית ברקע, ואווירה מכניסת אורחים שמשרה טימור, הבעלים-מבשל-מגיש. עד עכשיו קראו למקום ''טי אנד די'', על שם טימור ודני הבעלים. אבל בערב הגיענו בישר לנו טימור שבדיוק מחליפים את השם ל''דדה'' – אמא בגרוזינית. מסתבר שלא משנה מאיפה באת, אוכל של אמא זה תמיד הכי טוב.

האוכל המוגש כאן עממי ואותנטי, במחירים מצחיקים של מקסימום שלושים שקל למנה, מה שמסביר למה אי אפשר למצוא מקום בסוף השבוע בלי הזמנה מראש. סביב השולחנות שמענו בעיקר רוסית, אבל טימור טוען שבאים גם הרבה ישראלים. כך או כך, כל מה שעולה על השולחן הוא גרוזיני, כולל בקבוקי הגזוז-פירות שמוגשים לנו מיד בהתחלה. התפריט מורכב כולו מהמאכלים המסורתיים, המתובלים בתבלינים שטימור מייבא במיוחד מארץ הולדתו. משם מגיע גם האלכוהול שמלווה את הארוחה. אנחנו מקבלים שני סוגים של יין אדום, שאינני זוכרת את שמם, אך שניהם ראויים לציון - מלאים, חלקים ועשירים בטעם. על אחד מהם אפילו מספרים לנו שהוא היין שהיה אהוב על סטאלין.

באופן כללי, מדובר באוכל מתובל מאוד (''אם בכל מטבח משתמשים ב 4-5 תבלינים, אצלנו משתמשים ב-12 תבלינים שונים'' מתגאה טימור), המוגש ברוחב לב ועם נוכחות בולטת של כוסברה – עשב התיבול המזוהה ביותר עם המטבח הגרוזיני. לפתיחה אנחנו מקבלים סלסלה עם לחם גרוזיני שזה עתה נאפה, שלושה מיני סלטים, מהם בולט בטעמו המיוחד סלט של דלעת מגוררת, ושני סוגים של ''פחאלי'', כלומר מתאבנים – האחד של חצילים והשני של ירקות ואגוזים. אחרי הפתיחה הזאת מגיע ה''חרצ'יו'',שהוא מרק עגל עם אורז ואגוזים, מעוטר כמובן בכוסברה הבלתי נמנעת. מרק כהה, ריחני ומשביע.

העיקריות שלנו מבוססות על בשר שנאפה בתנור זמן ממושך ומוגש בקערת חרסינה. לאחת קוראים חרצ'ו, והיא עשויה בשר ברוטב אגוזי מלך, והשנייה היא צ'נחי - תבשיל בשר עם חצילים ותפוח אדמה. צריך להתרגל לשמות, כמו גם לטעמים הבלתי מוכרים. לצידם אנחנו עושים היכרות עם החינקאלי, הלא הם ה''קרעפלך'' הגרוזיניים – כיסני בצק גדולים, ממולאים בשלושה סוגים של בשר קצוץ ומתובלים בהרבה פלפל שחור.

לשולחן לידינו מוגשת בינתיים אחת ממנות הדגל של המטבח הגרוזיני - חצ'פורי - סירת בצק פתוחה, ממולאת בתערובת גבינות ואפויה בתנור כשלמעלה יצוקה ביצת עין שהחלמון שלה עדיין נוזלי. הסועד שהזמין את המנה מטפל בה במיומנות: הוא טובל את הלחם בחלמון הביצה ומערבב היטב בגבינות המותכות לפני שהוא מכניס אותו לפיו.

קפה שחור חזק וטוב חותם את הארוחה יחד עם ממתק שנראה כמו נקניק, אבל עשוי אגוזים ושקדים בציפוי אדמדם – עוד טעם חדש שלא הכרנו.

טי.אנד.די.
כצנלסון 113, גבעתיים
טלפון: 03-6700412