רועי זמיר - על מסעדת שיאן 27/09/2011
בכנות, האוכל מעולה. נהניתי ביום נישואי עם רעיתי, אם כי ברמה הכספית זו מסעדה די יקרה, יחסית לכמויות. קחו בחשבון – פשוטו כמשמעו. בגלל זה הזמנתי את כל המשפחה לערב משפחתי, כולל קרובים מחו"ל ששהו בארץ.
עם יד על הלב, לא תתפנקו שם. בכלל לא. האוכל והאווירה ממש נפלאים, השירות בסדר גמור, אבל אם לעשרה אנשים מביאים קערית אורז מאודה ולא מבינים שעל השולחן זה נראה פשוט גרוע, אז אפשר לסגור את הביזנס וללכת הביתה. למה הדבר דומה? מסעדת שיפודים, מגישים שפע סלטים לשולחן. אבל אם יתחילו לספור לך את הפיתות אתה לא תחזור לשם. בחיים.
אורז? זה הלחם והחמאה של כל מסעדה אסייתית, לא תפנק את הסועדים בכמות נכבדה? אורז לבן? לא משהו עיקרי וכבד. בסיסי, עממי, פשוט. אחרי שדיברנו עם המנהל, הוא חייך והנהן בראשו. כשאמרנו לו שהעובדה שהמלצר עוד לא רץ להביא מנה נוספת כבר אומרת הרבה, הוא התבטא ואמר – "אני אמרתי לו שלא יביא, כי לדעתי אתם לא צודקים ואני לא מסכים איתכם". שלום ולא להתראות.
אז רבותי, פעם הבאה, או שלא תבואו ותחסכו מעצמכם את התענוג, או שפשוט תביאו איתכם סיר אורז. ברצינות.
דרך אגב, לראשונה בחיי, אף אחד מהסועדים לא הזמין קינוח.
לסיכום,
איש עסקים רציני יושב בשולחן צדדי ומסתכל על איזה פוליטיקאי שכל הזמן קורא למלצר, פעם מבקש ממנו להנמיך את המזגן ופעם לעשות יותר חזק. לאחר שעה של ניג'וסים של הפוליטיקאי, קם איש העסקים ניגש למלצר ושואל אותו: תגיד, הבחור הזה לא משגע אותך ? אומר לו המלצר, האמת לא איכפת לי, אין לנו בכלל מזגן.
זה הכלל. תן ללקוח את ההרגשה הכי טובה. אפילו אם אין לך.
