כתבו עלינו

הזמנת מקום

למעבר לכתבה "פרוייקט סלט ירוק מושלם- אביב בא לעיר"-  לחץ כאן

 למעבר לכתבה "כמו תיירים בארץ זרה"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "המדריך הרומנטי"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "אוליב ליף"- לחץ כאן

למעבר לכתבה "תפריט קיץ" - לחץ כאן 

למעבר לכתבה "לילה לבן"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "פסטיבלים במסעדות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "סוף שבוע במסעדות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מסעדות ט"ו באב"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מתכונים לט"ו באב"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מסעדות כשרות בתל אביב" - לחץ כאן 

 למעבר לכתבה "מתכונים לראש השנה" - לחץ כאן

למעבר לכתבה "מתכונים למאכלי רימון"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מסעדות כשרות טובות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מסעדות שף מומלצות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מתכונים לסופגניות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "הסיבה למסיבה במסעדות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מתכונים לפסח"- לחץ כאן 

למעבר למסעדה "מבצעים במסעדות"- לחץ כאן 

למעברל כתבה "מתכונים לשבועות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מסעדות בבתי מלון- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "קיץ באוליב ליף"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "קיץ במסעדות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מסעדות בט"ו באב"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מנות חדשות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "ספיישל סוכות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מתכונים עם בצל"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "חדשות מהמסעדות"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מתכונים למרקים"- לחץ כאן 

למעברל כתבה "מתכונים לילדים"- לחץ כאן 

למעבר לכתבה "מתכונים טבעוניים"- לחץ כאן 
 

"מסעדת אוליב ליף במלון שרתון תל אביב, עלי זית" מתוך מגזין את- גורמה  18/04/2010 עמוד 12. 

אוליב ליף

על התפריט חתום השף צ'רלי פדידה, שניסיונו העשיר מודגש בתפריט. הוא מתחשב ברצונו של הקהל הישראלי, שלא מוותר על החציל שלו ומלהטט בין מוטיבים  של מטבחים קלאסיים אחרים בעולם. המסעדה ממוקמת בתוך מלון שרתון והריהוט כולו, בהזמנה אישית, עשוי עץ זית כשמה של של המסעדה. אהבתו של פדידה לחלקי פנים ובכלל לחלקי בשר ל"אמיצים" מודגשת היטב, ואם אתם מחובבי הז'אנר תיהנו ממנות שכוללות לחי, מוח ורגל. אם כמונו, אתם מעדיפים לא לחטט בבפנוכו של הבפנוכו, נסו את הסלמון האפוי על קרסט, עדשים שחורים ולימון כבוש. 

 

"בטעם תל אביבי"  מאת אירית שלף, מתוך מגזין ידיעות בקעת אונו 23/10/2009 כמוד 62.

זה נכון שבקריות יש לנו מגוון בתי קפה ומסעדות, אבל עדיין, אם רוצים ליהנות ממשהו אחר, נוסעים לתל אביב. פשוט, כי שם זה אחרת. צוות מערכת "סטייל הד הקריות" בילה יום בתל אביב עם צ'רלי פדידה , השף של מלון שרתון ושל מסעדת Olive leaf  הוא אכל בשוק ביפו במסעדת שארקוטרי וקינח בלהיט הגסטרונומי האחרון, מסעדת "אחד העם טאפאס". היה טעים במיוחד והיו גם חוויות שלא ממש קשורות באוכל.

שבנו לאחרונה כמה חבר'ה קרייתים ממקום טרנדי בקריות  בשעות בין ערביים. לגמנו יין משובח, נשנשנו קצת, נהנינו מהבריזה ואמרנו לעצנו "מי צריך את תל אביב, יש לנו הכל בקריות". אז עם כל הכבוד ללוקאל פטריוטיות הקרייתית, ויש כבוד, תל אביב, מתברר, יש רק אחת.  

שוק הכרמל 

כדי לנסות להבין למה שם ולא כאן, החלטנו במערכת "סטייל מקומי", לבלות יום בתל אביב. הבילוי נפתח עם צ'רלי פדידה, השף של מלון שרתון ושל המסעדה במלון אוליב ליף. נפגשנו בשעת בוקר בשוק הכרמל כדי לבחור את המצרכים, שמהם יכין לנו השף את ארוחת הערב.

פדידה הגיע מצויד בתמונות של סוגי אורז ונודלס באייפון שלו. לא, לא לארוחה שלנו, אלא לארוחת יום ההולדת של קוריאה ל- 500 מוזמנים. אשת השגריר הקוריאני לימדה אותו ערב קודם לכן כמה מתכונים מיוחדים שיישארו חסויים עד לאחר הארוחה החגיגית שתתקיים בשגרירות.

בתכניות הבישול המוכרות אנחנו רגילים לראות את השפים מסתובבים בשווקים ובוחרים בעצמם בדיוק את מה שהם צריכים לארוחת הגורמה הקרובה. המציאות היא קצת אחרת, מכיוון שפדידה הוא גם שף המלון, יש לו קניין שדואג לאספקה שוטפת של סחורה טרייה. פדידה, שבהחלט מופתע מן המחירים, דואג מיד לעדכן טלפונית את מי שצריך.
מבין כל דוכני הירקות והפירות בשוק הכרמל, נמשך פדידה בעיקר לדוכני התבלינים היבשים הססגוניים ודוכני צמחי התבלים.

" מעז ומנצח" מתוך: אוכלים, שעת כושר מאת רמי סימוני 

מסעדות העילית הכשרות במלונות ספגו מכה קשה, לפעמים לגמרי לא בצדק.

אוליב ליף, מסעדת בשרים ים תיכונית, הירקון 115, מלון שרתון

אוליב ליף עברה תהפוכות. שפים הלכו ושפים באו, ועסקיות הצהריים נעלמו בגלל מחסור במתעניינים. ביקרנו שם לפני שנים ואהבנו, אך המבקרים הידלדלו מפני שאוליב ליף וחברותיה- מסעדות הדגל של בתי המלון ברצועת החוף- הן הדוגמא להצלחה הגואה של סצנת הגורמה הכשר.

עד לא מזמן, כשאוכלי הבשר רצו לאכל פיים הברירה היחידה הייתה מסעדות בתי המלון שלאורך החוף. עליית הרף הקולינרי הכשר ופתיחתן של מסעדות מעולות עצמאיות חבטה ללא רחם במסעדות העילית של בתי המלון. כי מי רוצה להתגלגל למסעדה משובחת לבוש היטב כשסביבו מתגלגלים מזוודות ותיירים במכנסי אקפולקו זוועתיים. 

השף צ'רלי פדידה המוכשר מאוד, שעבד בצמוד לקדוש מ"פרה על הגג" הירושלמית, בנה תפריט מוקפד, מעז מאוד,  שבו הפרודוקטים חייבים להיות פרימיום כדי להצטיין בתוצאה. קחו את הסביצ'ה דגים בטורטייה צלויה (59 שקל), מוסר נא עז וטעים. השילוב עם האבוקדו, כשהכל ארוז בטורטייה מטוגנת שמתפצפצת לה בתאווה, גרר אנחות קולניות בשולחן. היינו עם טייקון הדפוס ואשתו העדינה, שאיכות המנה חילצה ממנה גניחות שהפתיעו אף אותה. כך היה גם עם שקדי העגל (65)- איכות מעולה ללא הגידים. צריבה קלה על הפלנצ'ה ובזיקת ויניגרט ברנרי ודבש. מעולה.

בעיקריות ביקשה היונה שיפודי פרגית (55). הפרגית טופלה היטב והייתה נימוחה וטעימה . תלכו על המנה גם בגלל ההגשה- שיפודי הפרגית הוגשו על מגהץ גחלים עתיק יפהפה שבתוכו  רחש רמץ גחלים שנתנו ניחוח מדורה קל. גם במנת הסביצ'ה כלי ההגשה הם מהמתוחכמים שראינו. אגרטל לבנבן עם רגליים ארוכות בתוכו כקונוס שמורה הטורטייה. תענוג. אנחנו אוהבים שפים שמעבר לאהבתם לאוכל גם מחבקים את הלקוחות בשאר רוח.

רביולי כבד האווז (75) היה מוצלח פחות. הבצק פשוט חונק את השמנמנות של הכבד שעליו גאוותו. היונה והעדינה חלקו פילה (145), שלמרות מחירו היה מוצלח. הבשרים, כיאה למסעדת עילית, הגיעו בדרגת צלייה מדויקת וכך גם היה עם מנת עגל החלב 400 גרם (175), שהטייקון לא הפסיק לשבחה ולא כיבד בה אף אחד.

באחרונות הפקדנו עצמנו בידיהם. לא נרשמו גניחות אך הרמה הכללית הגבוהה נשמרה. בגלל המחירים אוליב ליף היא מסוג מסעדות העילית שאתה שומר לאירועים מיוחדים או לפגישות רבות רושם. היא ראויה לתארה כמסעדת עילית, רק נקווה שתשמור על יציבות. שבת שלום.

" האביב של אוליב" מתוך: אוכל מאת אסף וייס

כמי שלא מחבב עקרונית מסעדות הממקומות בבתי מלון, הרבה ציפיות לא היו לאסף וייס מ"אוליב ליף" בשרתון תל אביב. אבל המסעדה הזו והשף שלה הצליחו להפתיע אותו. ובענק.

יש לי בטן מלאה על מסעדות השכונות בתוךל בתי מלון ולאו דווקא כאלה שמלאות באוכל טוב. המסעדות האלה, במרבית המקרים, מתופעלות על ידי השף של המלון, מה שמנטרל מראש כל בדל של תעוזה אוטונומית ושל קריאטיביות שאינה מיועדת רק למגנט למקום תיירים. בנוסף, פאסון של מלון יוצר לרוב אווירה מלוקקת ונינוחה מדיי של רום- סרוויס. הודות למפות המעומלנות, לשטיחים מקיר לקיר ולגיל הממוצע של הסועדים, מתקבלת חוויה של ביקור ב"אחוזת ראשונים". ללא ספק- מקום מוצלח לקחת אליו את הדוד העשיר מאמריקה, אם רק היה לי אחד כזה.

נרשמה טרנספורמציה מוחלטת בכל הנוגע ליחסים בין הטריטוריה המעונבת של בתי המלון לבין הסצנה הפרועה של הקולינריה הישראלית. בקצב מפתיע, מתחילים מגה שפים ליצור שיתופי פעולה מעניינים עם אכסניות יוקרתיות: השף ארז קומרובסקי כבר אחראי על הקונספט הקולינרי של מלון "בראשית" החדש במצפה רמון. השף יונתן רושפלד יופקד על המסעדה החדשה שתוקם בריץ'- קרלטון. השף אביב משה מקבוצת מסה כנראה ישתף פעולה עם מלון קמפינסקי החדש. רויאל ביץ' החדש שיקום בתל אביב מנהל משא ומתן עם השף מאיר אדוני ממסעדדת כתית. השף ירון שלו ככל הנראה יעמוד בראש המסעדה במלון בוטיק שצפוי להיבנות בקרוב. ועל מלון בוטיק אחד שבונה קסטיאל בשדרות רוטשילד תופקד קבוצת "מחניודה" הירשולמית. לפחות בחלק מהמקרים האלה- בייחוד במלונות הגדולים ולא בבוטיקיים- השינוי צפוי גם להוות בשורה עבור שומרי הכשרות שעד כה לא זכו ליהנות מצירי פיהם של שפים בסטנדרט כזה.

הסיפור של מסעדת "אוליב ליף" במלון שרתון בתל אביב בניצוחו של השף  צ'רלי פדידה הוא שונה לגמרי. פדידה מנצח על המטבח פה כבר שנים ארוכות, וללא ספק מדובר בשיתוף.

בשורה לשומרי הכשרות

אלא שברגעים אלה ממש, כל זה הולך ומשתנה לבלי היכר. שנת 2012 תיזכר ככזו שבמהלכה פעולה ותיק שאינו חלק מהרנסנס הנוכחי של מסעדות המלוניות. לכן, כשפסעתי עם זוגתי הצמחונית בלובי המודר כבר הכנו את עצמן למנות יומרניות ופומפוזיות, למחירים מופקעים ולעיצוב שעושה חשק לעלות לאחד החדרים ולתפוס תנומה.

להרוס את היופי עם ביס 

אלא ש"אוליב ליף" הצליחה להפתיע אותנו כמעט לכל אורך הדרך: העיצוב אומנם סובל קצת מהתחלואים הרגילים של מסעדות במלונות- כלומר ניכר שהושקע בו לא מעט ממון ומחשבה, אך לא דווקא בכיוונים הנכונים: אבל עזבו, המסעדה ממוקמת מול חלון גדול הצופה לים, ככה שהדקורציה שבפנים פחות העסיקה אותנו, ואם לא דיי בכך, הרי שהמנות עצמן צולחתו בפרץ כה מפעים של השראה וגרמו לנו לסלוח על כל מעידה אסתטית. היו אלו כמעט יצירות אומנות אבסטרקטיות שקצת כאב לנו להרוס את יופיין המרהיב עם הביס הראשון. אולם הביס הראשון היה כל כך טוב שפתאום לא היה אכפת לנו משיקולים שוליים כמו ויזואליה חיצונית של המנות. למשל סטייק סלמון, שהנו מנה פופולרית מאוד שלרוב נעשית בצורה סטנדרטית למדי וטעימה באופו סטנדרטי לגמרי. אלא שפה נתח הדג הצרוב לווה בקוויאר אדום מביצי סלמון וגם התבוסס ברוטב זעפרן. מדובר כידוע בתבלין  היקר ביותר בעולם, שככל שמחיריו הולכים ומאמירים קמים לו המוני זיופים או גרסאות נחותות. פה היה מדובר בזעפרן מעודן ובעל ניחוח עשיר וטעים עמוק.
הסלמון זכה לבן לוויה מכובד- שרדונה של גמלא, בציר 2009. ואילו מרלו מכרם אורם של יקבי רמת הגולן שימש שושבין משובח למנות המרכזיות: חזה מולארד, שהיה פריך ונהדר והונח לצד פירות מקורמלים שטעמם המתקתק רק העצים את עסיסיותו. וגם פילה בקר בגווני ארגמן שנצלה כהלכה ללא מכות חום ברוטליות מדי והוגש בליווי רצועות חזה אווז מעושן. על המנה הזו- שתתואר "ציור" יהלום אותה ביתר דיוק-ש ורטטו גם קווים עדינים של קרם בטטה קטיפתי והיא קושטה ברוטב פורצ'יני וכן בצרור בוקצ'וי קלוי.

הזמנה להתמסרות

זוגתי הצמחונית בחרה בקרפצ'ו סלק ותפוחים. הפרוסות הדקיקות היו רוויות מרינדה עדינה ומתקתקה שאוזנה ברוך באמצעות סלרי בוויניגרט אגוזי לוז.  מנת ניוקי נוספת זימנה לנו לשולחן כופתאות נימוחות ועשירות בטעמים שהעידו על עשייה מדוייקת וחומרי גלם מעולים.
אך מה שהפתיע אותנו היה התמחור ההוגן: מחיר ממוצע של כחמישים שקלים בעיקריות הוא לא מאוד זול, אך כלל אינו יקר עבור מסעדה בעלת לוקיישן מרהיב שכזה ורפרטואר מנות כה מרשים.

אם נתעקש לחפש מעידות קטנות ניתן יהיה לאתרן פה ושם- בנטייה לשימוש מוגזם בקרם בטטה ובבוקצ'וי, בשירות די איטי, במגוון מצומצם מדי של מנות צמחוניות וכמובן גם בהיעדר סטייל של קז'ואל דיינינד. אבל למה לחפש? מדובר במסעדה שהמנות שלה מזמינות אתכם להתמסרות. לחוויה כמעט אינטימית ומסחררת חושים. וכן, כל זאת בתוככי מלון. ריספקט.

השמן והרזה מבקרים באולב ליף, מאת: בועז פרידמן 23/11/2011 

כשהשמנמן יצא לחופשת מחלה הוא לא ידע שיפסיד את הביקור המוצלח ביותר בקדנציה. ככה זה בחיים

"לאן הפעם?" שאלה תהל ונכנסה לאוטו, "תל אביב" עניתי, "נוסעים לשרתון". "תל אביב? קריזה, אין לי כוח לחפש חנייה". אז את כאב הראש הזה אוליב ליף מורידה מכם- תל אביב, רחוב הירקון ואין בעיית חנייה! אורחי המסעדה יכולים לחנות בחניון המלון, בצאתם מציגים "אישור יציאה" שקיבלו מהמסעדה והשער האוטומטי נפתח לרווחה. 

נכנסו ללובי המלון, אנשי עסקים מדסקסים על הרכישה הבאה, בקצה המסדרון מיד אחרי חנות מזכרות נמצאת אוליב ליף. התיישבנו בשולחן בקצה המסעדה, קיר זכוכית מפריד בנינו ובין הים. התאורה הופכת את הנוף למשעשע: חצייה התחתון של הזכוכית מציג את הגלים הנשברים, חצייה העליון- מראה של הסועדים.

תגא ניגשה אלינו בזריזות, הציגה עצמה וסיפרה על המיוחדים. "מה זה תגא", קטעתי אותה, "כתר בארמית" ענתה והמשיכה בשלה. "וואלה, דווקא פעם הייתי די טוב בגמרא", אמרתי לתהל כשתגא הלכה, "אולי תהיה "מבקר ישיבות" ולא רק מסעדות"- אאוצ'

תגא חזרה ואיתה הראשונות שהזמנו: טונה אדומה (59 ש"ח)- "מדליון טונה אדומה צרובה במחבת על סלט פלפלים קלויים בגריל עם שום וכוסברה" ומרק היום (40 ש"ח), במקרה שלנו, מרק אפונה. הטונה, כמו כל המנות האחרות שהזמנו בהמשך הוגשה באופן מקסים: נתח טונה צרוב ומעליו רצועות פלפל צבעוניות וגבעול אספרגוס רענן עטוף בקישוא מגולגל. הטעם לא אכזב והתאים עצמו להגשה היפה. המרק היה עדין ובמרקם קרמי מוצלח- בדיוק לערב חורפי.

התיאבון נפתח ואיתו הגיעו העיקריות: פילה בקר (140 ש"ח)- "פילה בקר צלוי עם דף חזה אווז מעושן ורוטב פורצ'יני, קרם בטטה קטיפתי ובוק צ'וי צלוי" ופרגית אורגנית (75 ש"ח)- "שיפודי פרגיות מעוטרים בירקות, אורז אדום וארבעת הבצלים, מוגשים עם עגבנייה צלויה". הפילה היה מעולה. נתח אדום מחומר גלם משובח ומעליו חזה האווז ברוטב פורצ'יני (בגרסה פרווה) לצד הבטטה שקיבלה תיאור מדויק בתפריט ("קטיפתי") עם בוק צ'וי (ירק עלים סיני, מעין כרוס) שהשלימו את המנה ליצירת אומנות. הבשר רך ועסיסי דרש עבודת לסת קצרה לפני ריצוי רפלקס הבליעה המיוחל- תענוג. הפרגיות, "תרנגולות חופשיות ללא אנטיביוטיקה", הוגשו לא פחות יפה מהטונה הזכורה לטוב: על מגש עץ מלא, שלושה שיפודים נחים מעל כלי ברזל אותנטי לצידם עגבנייה צלויה ואורז אדום בסיר קטנטן ויפה. ההגשה מוקפדת במיוחד וההנאה מובטחת גם בקיבה.

בזמן שסעדנו את ליבנו, מנהל המסעדה, רועי, הפגין רמת שירות גבוהה כשניגש בנימוס ובסבלנות לשלוחן שלצידנו וניסה לתת מענה לצרכים המאוד מיוחדים של הסועדים ("אני אוכלת את כל הירקות חוץ מבצל, פטריות, עגבניות..", אני יכולה לאכל את הירקות רק אם הם מבושלים מאוד מאוד..", "אפשר לטחון את הירקות?") גם אנחנו נהינו מאוד מהשירות של רועי כמו גם של תגא הנעימה  שמילאה את הכוסות שלנו כל פעם שהתרוקנו עוד לפני ששמנו לב שהן ריקות.

האווירה הכללית במסעדה נינוחה ונעימה, אולי יותר מדי. מסעדה במלון מתאימה עצמה לקהל מבוגר וקשה לפספס את זה באוליc (עיצוב, מוזיקה, שעות פתיחה). דוודקא איפה שרצינו שירות "תואם גריאטרים", לא קיבלנו- במסעדה אין שירותים, הם נמצאים מחוצה לה, מעל חנות המזכרות שבלובי. בדרכי לשם תהיתי מה היחס בין הסועדים מבחוץ לבין אורחי המלון, רועי סיפק את סקרנותי "בחיתוך גס 60% הם אורחי המלון ו-40% מבחוץ".

זמן "הקיבה הנוספת" הגיע ותגא הגישה לנו את תפריט הקינוחים. תהל בחרה סיגר שוקולד וחלבה (42 ש"ח) -"סיגרים מבצק פילו אפויים בתנור עם שוקולד וחלבה, מוגשים עם גלידת פיסטוק ורוטב שוקולד חם" אני, במחווה לחנוכה הקרב ובא, הלכתי על הספינג'- התשובה המרקואית לסופגנייה (35 ש"ח)- ספינג' מרוקאי עם ערק בציפוי סוכר, מוגש עם סורבה תוצרת בית". הספינג' לא התרומם מעל אלו שטעמתי בעבר לעומת זאת הסיגר היה משהו מיוחד, כנראה קובני.

 

 

 

 

 
 








כתובת:
הירקון 115 , תל אביב.
טלפון: 053-8094724
הזמנת מקום

שעות פתיחה:
יום א' - יום ה' 15:00 - 12:30
יום א' - יום ה' 22:30 - 19:00

צפה בהמלצות על אוליב ליףהוסף המלצות על אוליב ליף

מסעדה כשרהגישה לנכיםאופציה צמחוניתמזגןישיבה בחוץאיזור ללא עישוןיש להזמין מקום מראשיש ייןשירותים לנכיםמסעדה עם חדר פרטימקום רומנטימסעדה במלוןבר אלכוהולחניה חופשיתמסעדת חוף

מסעדות