בין שתי הרצאות באוניברסיטה קפצה עיינה גל, הסטודנטית שלנו לטלוויזיה ולקולנוע, לאכול ב''לה פואל ד'יור'' הצרפתית שברמת החייל. וכך, בין טרין חצילים עדין לסינטה מעולה ביין אדום, היא פינטזה על היום שבו תגיע ללה פואל ד'יור כדי לחגוג את הפיילוט הטלוויזיוני הראשון שלה
למנה ראשונה הוגשו פטריות מוקפצות על טריזי פוקאצ'ה ופסטו. הפוקצ'ה נקלתה קלות על הפלנצ'ה, הפטריות תובלו בעשבי תיבול יבשים והמנה היתה עצומה. עם הזמן הבנו שזו הנורמה בפפרדלה, המנות עצומות. שתי נערות בטרנינג שישבו לידינו, התחלקו במנת פסטה אחת. אין חכם כבעל ניסיון
העיצוב האילתי הלוהט בצבעי אדום-זהוב, הפך בגרסה התל-אביבית של סנטה פה, לאדום-שחור מאופק יותר, כראוי לסביבה ההיי-טקיסטית של רמת החייל. תפריט האוכל והמשקאות, לעומת זאת, זהה לחלוטין, ומציע מבחר נאה של בשרים, דגים ופירות ים עשויים בסגנון מקסיקני. ביקור בסניף החדש של מסעדת סנטה פה
לרגל פסטיבל חמשושליים בחר יובל אופק, כתבנו הירושלמי הסוציאליסט, לסקר את מסעדת לוגאר, זו שנבחרה על ידי אחד העיתונים היומיים הגדולים לאחד מעשרת המקומות הטובים בארץ. רשמיו מהביקור כוללים התפעלות מהעיצוב, התלהבות מטרטר הפילה שהוגש למנה ראשונה והתעלפות מעוגת השוקולד החמה שקינחה את הערב, והגיעה, שימו לב, בעציץ
אחר כך הגיעו העיקריות: שתי מנות לדוגמא, האחת טובה מרעותה. קציצות ברוטב שהן לפלא בעיני: ניכר עליהן שאין בהן כל תוסף פחמימות ויחד עם זאת הן נותרו אווריריות, ופרגיות ברוטב כוסברה שכל מילה של שבח רק תגרע מקסמן. אגב כוסברה, גם סלט הכרוב תובל בעשב המופלא הזה וגרם לו להמריא למקומות שהכרוב לא ידע על קיומם קודם
קיבלנו מנת נתחי דג בתערובת פירות ים, שהוגשה ברוטב על בסיס עגבניות מיובשות וזיתים. בניגוד למה שאני מכירה ממקומות אחרים, הדג התחבא מתחת לערימת פירות הים הנדיבה שהוגשה במנה, ולא הונח בראשה. אהבתי את הרעיון. את הדג כיסו תמנונים, סקלופס, שרימפס, מולים, צדפים (כן כן, כמו בחוף הים...) וקלמארי. היה טעים. בעזרת הלחמניות ליקקנו את הרוטב עד תום
לעיקריות הזמנו בשר למתקדמים: נתח אסדו בלי עצמות שנחתך מהגוש התלוי מעל לגריל. בכל פעם שאני טועם אסדו, אני מתפעל מחדש מהעובדה שלאחר צלייה כה ארוכה, נותר הנתח עסיסי ומרובה טעמים, כששומניו וגידיו נספגים בבשר ונמסים לתוכו. באל-גאוצ'ו הירושלמית מתברר, יודע הגריל-מן את מלאכתו וגם הקצב יודע פרק בהלכות פירוק
האוכל, מקומי עם ניחוח צרפתי, מלווה את היין מתחילת דרכה של מסעדת אדום. הבריק במיוחד לחיכנו מרק ארטישוק ירושלמי על שרימפס וקציפת פטריות. גם הפטה כבדי עוף עם ריבת עגבניות שרי נעם לחיכנו מאוד. בכלל, דינמיות התבררה כאן כמוטיב בולט ולא רק בתנועת המלצריות. גם המטבח דוגל בה ומדי עונה מתחלף התפריט וכמעט מדי יום יש תפריט מיוחדים
שביל העפר בכניסה ליער העלה בי אסוציאציות לניחוחות ולנופים של טוסקנה. כרמי הענבים מסביב ליער, עצי השקמה, האשלים, חרובים, זיתים, אלונים ושדרת דקלי וושינגטוניה מרהיבה, מזמינים שילוב נדיר של נוף טוסקני וניחוחות של ארץ התנ''ך
הבעיה בערבסקה היא לא מה לאכול אלא על מה לוותר. הנה, כבר בתור התחלה נוחתת על שולחננו ערימת פיתות ולאפות מהבילות שנאפו בזה הרגע, יחד עם עשרה סוגי סלטים ובהם חומוס לבנוני עם גרגרים, כרוב כבוש קלות, גרגר נחלים עם רימון, טאבולה, והכי פשוט ומפתיע, סלט עגבניות קלופות בלוויית בצל ונענע
יוקו אונו מצאה חן בעיני כבר מן הרגע הראשון כשעל שולחננו הונחה כוס מרטיני מקוררת היטב עם צ'ויה (שיכר שזיפים יפני) ובתחתיתה שזיף ''שיכור''. אני נוטה להתרשם ממי שיודע להבריק כבר במהלך הראשון ועוד יותר ממי שמיטיב לטפל באלכוהול שלי
לא רק המולים היו הכי טעמים, הכי עסיסיים, הכי טריים והכי מצוינים שאכלתי אי פעם, גם כל מי שגר איתם בסיר או הוגש לידם היה ממשפחת ה''הכי''. חלב הקוקוס מאיכות מצוינת, ללא רמז לטעם מתכת קופסתי, הארטישוק הירושלמי מבושל בדיוק במידה והמיונז, שהוגש לצד טוגני תפוחי אדמה פריכים ודקיקים, הכי איכותי שאפשר. ניחוח בשומת החרדל שלו עדיין מהדהד באפי בעת כתיבת שורות אלה
נחלצתי מלפיתת הצבת של ההרהורים הקיומיים הנוגים בעזרת מרק סרטנים עשיר עם עגבניות מיובשות ושמנת, הלהיט של מסעדת אושן. אריאל בחר בראשי קלמרי בציפוי פריך, בליווי רוטב איולי-קארי. כמנת ביניים נהנינו מטרין כבדים עם רוטב תאנים ויין אדום, שתאם את היין האדום בכוסותינו
במסעדת ''אל מול הים'' כבר סיימו לערוך את הבופה באינסוף תבשילי חצילים. קובי, שזכה בפי א' לכינוי ''המנכ''ל'', צילם תמונות אחרונות של הדלפק העמוס כל טוב, גאה כמו אב המתעד את צעדיו הראשונים של בכורו. פסטיבל החצילים המסורתי נפתח היום, מה שאומר שלבראנץ' הקבוע והחביב שמתקיים בקיבוץ מדי ששי בבוקר, יצטרפו למשך ארבעה שבועות כעשרים מינים של מאכלי חצילים
יעל היתה החברה של החבר הכי טוב שלי, וכשהם נפרדו גם אנחנו נפרדנו. לא ראיתי אותה מאז, עד עכשיו, ועכשיו אני מגלה שהיא מלצרית בדיניץ, וככל הנראה המלצרית שלנו להערב. איזה כיף, כי אם יעל היא המלצרית שלנו, אני יכולה להיות בטוחה שהיא תדאג לי יפה-יפה
בסופו של ערב במסעדת אל באריו חזרה מיקה פורז הביתה עם תחושת חמימות ונעימות לא מוכרת. ''אם במקום השף אלון גונן המגיש במסעדה מנות מעשה ידיו במו ידיו, הייתה מופיעה מהמטבח מאמא ספרדייה עבת מותניים בסינר, לא הייתי נופלת מהכסא'', היא מתוודה ומסכמת בלי להסס ב''אולה אל באריו!''
ההצלחה המסחררת של הערב היתה טרטר הסלמון, אחת המנות הראשונות הטובות ביותר שאכלנו בעיר. חבל לפרט את הטעמים הרבים והמורכבים במנה הקטנה והמקסימה הזו, מפחד להרוס לסועדים הבאים את ההפתעה. המלצרית המשועשעת חדה לנו חידה ושאלה מהו המרכיב הדומיננטי ברוטב המתקתק. לא רק שלא הצלחנו לנחש, אף הופתענו מהתשובה
נערת הכרך ענבל שיקי לקחה את חברתה למסעדת מולדן בפתח תקווה כדי להדגים לצפונית בלב ובנפש, מה זה אומר לכבוש את העיר הגדולה. כל הפרטים לפניכם...
בקדירה שלי יש שלושה נתחי בשר גדולים, ירקות כתומים ורוטב בניחוח יין אדום, כמו שקיוויתי. בעוד ממן מתחפר בהמבורגר שלו בהתלהבות וללא ייסורי מצפון, אני מתנהגת עם הקדירה שלי בסבלנות וביסודיות. פיסת בשר בפה תאוזן תמיד בפרוסת ירק נימוח, וכך אני מתקדמת עם המנה, עוצרת מדי פעם רק כדי לבדוק מה שלום המנות הראשונות. טעים בבאגסי
היא לא מעוצבת על פי שום טרנד, אין לה מארחת בכניסה ולא שאנסונים צרפתיים ברקע. ובכל זאת הצליחה מסעדת ''פשוט טעים'' הגלילית לשבות את ליבה של עיינה גל הסטודנטית התל-אביבית המתוחכמת והנהנתנית
התיישבנו על המרפסת של ''פיצ'וטו'' מתחת לאחד מדקלי ה''וושינגטוניה'' שהביא אהרון אהרונסון לארץ, כשאבא של סבא שלי עוד שכשך ב''פיילה'' מפח תחת שמי פולניה. הבית שמשמש היום את המסעדה, באמצע המדרחוב של זכרון, נבנה ב-1872. שעת דמדומים היתה, והמדרחוב לא שקט מדי ולא הומה מדי. בבית קפה סמוך, הרכב ג'ז ניגן צ'יק קוריאה
כבר בשלב המנות הראשונות בעסקית של מסעדת פטרוזיליה הבינה שפרה צח למה נוהרים למקום כל יום בצהריים עשרות אנשי עסקים מהמתחם עם בטן מקרקרת ופנטזיות על כדורי פלאפל פריכים, חצילים בטחינה, שיפודים על גריל פחמים, ופיתות שמנמנות, טריות וחמות
בוחא הוא משקה מרוקאי חריף, יין שרף המזוקק מתאנים ומכונה גם ''ערק תאנים''. זהו גם שמה של מסעדה קסומה שמתחבאת בסמטאות שוק הכרמל, פנינה גסטרונומית בתוך חיי השוק ההומים. גל נטע אכל שם ארוחת צהריים אוריינטלית ''מרתקת'' כהגדרתו, והתפעל מהוירטואוזיות הקולינארית שהדגים השף אפילו במנת הקוסקוס עם החריימה
עיינה גל לקחה את החבר בשישי אחר הצהריים למארי, המסעדה החדשה שבשכונה הכי יפה בתל אביב. קרפצ'יו הסלמון היה נהדר, רצועות החציל בטחינה עוררו את התיאבון ושתי כוסות היין יחד עם השבת היורדת על נווה צדק הפכו את הדמדומים לקסומים. כך מתחילים שנה חדשה
קיץ, חורף, מה זה חשוב, אנטרקוט תמיד טוב לאכול וזה שאכלו שרון ודני וייס בננה בנוה צדק היה נתח משובח. היה כל כך טעים וכל כך ממוזג בפנים עד שהמציאות המהבילה בחוץ נשכחה מהם לגמרי ואפילו הטענות כלפי הרצל ששלח אותנו לכאן ולא לקנדה הצוננת, נניח, התאיידו במזגן